רחלי ויצמן מספרת את זיכרונותיה מימיי המלחמה, ושחרור העיר העתיקה: "הייתי בת 8, גרנו בשכונת שמואל הנביא, שגובלת בשכונת שייח'-ג'ארח. לא היו מקלטים, ובבית שלנו, שהיה פינתי, התאספו כל השכנים לאורך ימיי המלחמה. בבית שהו רק נשים וילדים, בעוד הגברים יצאו לקרבות. אבי היה חובש קרבי ולחם באותה העת בירושלים, ובבית כמובן דאגנו לו מאוד. בחצר הבית הוקם חמ"ל של הצבא, ולשם הובילו את החיילים שנפצעו בגבעת התחמושת ובכיבוש העיר העתיקה. מכיוון שהחמ"ל היה בחצר ביתנו, היינו בין הראשונים לקבל את הידיעה על כך שהצנחנים כבשו את העיר העתיקה. והתירו לנו לצאת ולקבל את פני הלוחמים בשער מנדלבאום. אני זוכרת שהיה זה יום מרגש ביותר. יחד עם השמחה הגדולה, היה גם עצב על הפצועים וההרוגים. עבור ההורים שלנו יום שחרור העיר היה ממש יום היסטורי. אמא שלי ומשפחתה גרו בעיר העתיקה לפני מלחמת השחרור, ומבחינתם התחושה היתה ממש לחזור הביתה". שמעה ורשמה נטע אפרתי-קנדל ד בסיוון תשע"ו |
