בית באר – עמדה מבוצרת
בפרשת השבוע הזה אנו עוקבים בדריכות אחר ניסיונותיו של אברהם אבינו למצוא באר מים, שהיא תנאי ראשון לקיום ביתו, ושמחתו לחפירת באר שאין עליה ריב, ("רחובות!").
גם חברי יבנה עקבו בזמנו אחרי עבודת הקידוח, ובעיקר בשאיבת הניסיון, שהביאה את הבשורה: "וימצאו שם באר מים חיים". ליד הכניסה לקיבוץ, בין תיבת נוח החביבה של משק הילדים, ופינת נוי מרהיבה, מצוי מבנה ייחודי, שהיסטוריה ארוכה מאחריו. זהו הבית של באר ב', כפי שאפשר לקרוא בשלט החדש הכחול הצמוד לכניסה הנעולה.
"המעיין החתום" הוא היום רק משאבת מים לשעת חרום, למרות שפיעתו בימיו הטובים. על פי מידע עדכני של יובל, המים כאן הגיעו לרמת מליחות חמורה, (עד 600 מ"ג כלור), שזה ממש לא ראוי לשתייה ולהשקיה. הסיבה נעוצה בהזנחה שלנו, של זרימת מי הנגר של הזיתיה עם כל האילוח הקשה לאורך הוואדי לכיוון צפון. באמת לא מגיע לנו צל"ש על שמירת איכות הסביבה.
לפני כ- 60 שנה קדחו את הבאר הזו, וכל הקיבוץ ליווה את ההתקדמות, עד שהגיעו למפלס של כ- 46 מטר עומק, ושאיבת הניסיון גרמה לשמחה וששון. זכור לי, שהיו צריכים להתחשב בעובדה, שמקור המים בשכבת כורכר, והרבה חול נסחף עם זרם המים החזק, שפרץ מן הצינור.
תיעוד חשוב נעשה ע"י חברנו מוב ז"ל (משה כהן, שהיה מורה לא צעיר אבל "רענן" לנושא לימודי הסביבה) ששלח את התלמידים לאסוף דיגום של עפר ואבן טחונה מדי מספר מטרים, ובנה עם הילדים עמודה של פרופיל הקרקע בעומק הקידוח. הדגם שכן שנים רבות במעבדה של ביה"ס.
אך כידוע מיד פרצה מלחמת השחרור, ובית הבאר הממוגן בבטון הפך לעמדה חשובה – למרות שמתחתיו היה רק הקידוח, ללא משאבה, וצינורות דקים עד לעומק הרב. היה פחד, שהערבים מהעיירה בשיט הסמוכה ישתלטו על המבנה, ולכן הוא גודר (ומי עסק בקיבוע הקונצרטינות? נחשו: חנה פיש-טסלר, והח"מ, עם זוג הפליירים של הכרם, שהיה קרוב לשם, מקום משק הילדים היום). רק חסר היה נשק, ועל כן שמרו שם רק בשעות היום, ובלילה בדלית ברירה מיקשו את הגדר, וכן מיקשו את גדר הקיבוץ באותו זמן. בלילות שמענו לעתים את התפוצצות אחד מהם, מופעל ע"י תן מסכן, שחיפש את הכרם?
כאשר הבאר פעלה, וטרם שלט הפיקוד האלקטרוני, עיקר ההווי היה מסביב לשיבר הראשי, בעומק מטר מתחת לפני הקרקע, וכמובן הבור לא היה ריק, אלא להיפך: כל העוסק בשיבר היה שקוע עד מעל למגפיים בבוץ סמיך, והעבודה היתה מפרכת. כאשר אליעזר טסלר ז"ל היה מקבל פקודה מקצות השדות מפי זלמן: "לייזר, תסגור את השיבר!", או מיכה בית אריה קיבל צעקה: "אין מים בגבעה!" נאלצנו לעתים להפסיק להשקות, כי רק באר ב' מנעה יובש מגבעת וושינגטון.
ולמה היום אין שימוש במי הבארות שלנו, פרט לבאר א'? יובל מסביר בסבלנות, כי המאגר של קולחי אשדוד מספיק להשקיית כל שדותינו, והוא בעל אחוז מלחים סביר, בדומה למי המוביל. ובכן, תמו הימים הגדולים של באר ב', אבל לפחות על הגג ישנה שבשבת רוח עליזה, משובבת נפש! אם טחנת מים אין לנו, לפחות יש טחנת רוח.
חנה יעיר
קול השבוע – ג' כסלו תש"ז
|
|
|
|
