דברי רודי הרץ בחג הקציר 21/6/1950 בתקופה זו ,עת תקומת ישראל בארצו, עינינו רואות את התגשמות החלום בן 2000 שנה: קבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ במלוא תנופתו. בזמן זה של גדולה , אנחנו מרגישים שלכל ממפעלינו ולכל פעולותינו יש משמעות נצחית, כל דבר שנעשה בהתאם לצו ההיסטורי הזה סופו להתקיים.
כל צעד קדימה אשר אמנם נקנה בייסורים רבים, יקר לנו כחלקנו במשימה הגדולה שההשגחה הטילה על הדור הזה. אכן מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.
שוב עברה שנה. חרשנו, זרענו וגם קצרנו. אמנם תנובת שדותנו בשנה הזאת אינה משביעת רצון, אבל מנקודת מבט יותר רחבה אנו מקבלים גם את הדבר הזה ברצון ורואים חיוב גם בזה.
ד' הרחיב את גבולנו. מתיישבים רבים עולים על הקרקע בכל סביבותינו, שאנחנו כראשונים גאלנו אותה לחקלאות עברית. אל יגידו: צר לי המקום.
היה הכרח לחלק את הקרקע מחדש. שדותינו המרוחקים נמסרו להתיישבות חדשה. לנו הוקצבו השטחים סביב למחננו. אין ספק שזה השיג ערך רב גם להבא , אם גם כיום אנו סובלים מהסדר זה, כי השטחים הנטושים האלו שקיבלנו הם כפי שידענו מניסיוננו וכפי שראינו שוב בשנה זו, מדולדלים בגלל ניצול יתר במשך עשרות ואולי מאות שנים. עלינו לעמול שוב שנים מספר עד שנחזיר להם את פוריותם.
הציוד החקלאי הדרוש אשר היה חסר לנו כל כך נמצא עכשיו בידינו. הננו בטוחים ששדותינו עתידים לשאת יבול עשיר.
השנה הזאת מציינת פרק חדש בתולדות משקנו ביחוד לענף הפלחה, עם כל הקשור להתחלה חדשה: תכנון חדש, עמל, צפייה ותקווה.
הפלחים, עובדי הפלחה והמוסך, הנהגים והמחסנאים, עובדי הזרה והתורנים בפריקת המכוניות, ידיהם היו מלאות עבודה, מכולם נדרש מאמץ רב. הודות למאמץ המשותף הזה אספנו את הכול לאסם ולגורן, והננו ניגשים כיום במעמד חגיגי זה להפרשת התרומות והמעשרות.
סיימנו שנה, הוספנו אבן, אולי אבן פינה לבניין משקנו. הגענו לחגיגת הקציר. אולם אין שהות. טרם אספנו את השקים האחרונים וכבר יצאו הטרקטורים לחרוש ולהכין את השדות לזריעה החדשה.
שנה משתלבת בשנה , דור בדור, ובליבנו תפילה: ברך את ארץ ישראל ואת האדמה שנתת לנו!
|
