ישיבת הוועד הראשי של המזרחי לייסוד "כרם ביבנה"
נאומו של מר אוסישקין אני אומנם לא הייתי חבר בוועד הראשון של ה"מזרחי" בביאליסטוק, אבל עזרתי לנתינת סמכות לוועד זה, שתפקידו היה בשעתו להשפיע השפעה רוחנית ודתית על תנועת חיבת ציון. הייתי ממעריציו של הרב שמואל מוהליבר ותמיד הגיתי אהדה לתנועה הדתית בציונות. בימים האחרונים נעשתה פעולה חשובה על ידי הקק"ל למען ה"מזרחי".
המגרש הוא יפה ורחב ידיים ונמצא ברחוב המלך ג'ורג' על יד בנייני הסוכנות היהודית והוועד הלאומי.
אולם לא על זה ברצוני לדבר עכשיו, אלא על עניין חשוב יותר.
מיום שנכנסתי לעבודה הציונית קשור אני קשר נפשי עם המומנט ההיסטורי של עמנו וארצנו ושל הציונות. הילכך התנגדתי תמיד לכל מיני תנועות טריטוריאליות והילכך חובב אני חיבה מיוחדת את ירושלים עיר קודשנו. אני חושב זאת לחטא ולפשע שעזבנו את חברון. אני חולם על תחיית העיר העתיקה בירושלים. ואולם יש לנו עוד מקום בארץ ישראל שיש לו ערך היסטורי גדול וזהו-יבנה.
"כרם ביבנה". יבנה וישיבתה וחכמיה, ובראשם רבן יוחנן בן זכאי, לא הצילו אמנם את ארץ ישראל אבל הצילו את עם ישראל מכיליון. ולכן מצווה להחיות מקום היסטורי זה ולהחזיר לו את תפארתו הקדומה. עוד לפני המלחמה העולמית הקודמת חלמתי על כך, וזה כשבע עשרה שנה שאני עסוק בהגשמת החלום הזה.
אחד מגדולנו אמר פעם בשיחתו איתי: אם להחיות את ישיבת יבנה למה לא בירושלים?
הלא יבנה קמה אחרי חורבן ירושלים ועכשיו כשאנו בירושלים למה לנו יבנה? אני לא הסכמתי לדעתו, שהרי ירושלים אינה עדיין בידינו ומי יודע מתי תהיה. אולם את יבנה אפשר לנו להחיות והיא יכולה להיות תיכף בידינו ודרכה נוכל להגיע גם לירושלים.
אחרי יגיעות רבות במשך 16 שנה קק"ל סוף סוף לגאול את אדמת יבנה ההיסטורית ואת הכפר "יבנה" העומד על מקומה. לעת עתה גאלנו שם 2000 דונם. זה לא נעשה בנקל. היה לנו ענין עם פלאחים בעלי 5-10 דונמים ואת החלקות הקטנות האלו חיברנו על ידי חילופים ואמצעים אחרים וריכזנו אותם לגוש אחד. האדמה היא עידית ומוכשרת למשק אינטנסיבי וגם התחבורה טובה כי השטח נמצא בקרבת המושבות הפורחות: גדרה, רחובות, נס –ציונה. על ידי גאולת הקרקע וריכוזה נסתיימה הפרשה הראשונה.
הפרשה השנייה---זהו יישוב הקרקע.
בהתאם למטרה שקיננה בליבי מאז ומתמיד לחדש את פני יבנה ו"כרם ביבנה", להקים על המקום ההיסטורי הזה ישיבה תורנית גדולה שממנה תצא תורה לארץ ולעולם כולו, ישיבה, שתהיה למופת לדורות,---באנו לידי החלטה כי הפרשה השנייה צריכה להיות ---הקמת יישוב חרדי כדי ליצור מסגרת וסביבה מתאימה למוסד התורני הגדול ולכן הסכמנו והחלטנו ליישב שם יישוב של הפועל הדתי---"הפועל המזרחי"
והפרשה השלישית והיא העיקרית ליצור, יותר נכון , לחדש שם "כרם ביבנה", ישיבה שתשמש מוסד גבוה---לחנך ולהוציא בעלי תריסים, שיהא בכוחם להשפיע השפעה ניכרת על כל העולם התורני היהודי, מוסד שנחיצותו ניכרת ביותר עתה עם חורבן הישיבות הגדולות בפולין ועם דלדולה החומרי והרוחני של היהדות בארצות הגולה. להגשמת רעיון זה נחוצים חוץ מן הקרקע שהיא היסוד, אנשים מתאימים, ואמצעים כספיים.
ואשר לכסף---הריני מבטיח להמציא לכם את האמצעים הדרושים לבניינים, חדרי לימוד, ספרייה, דירות בשביל המנהלים והתלמידים, אספקת מים, איסטלציה וכו'.
כסף זה תיתן קרן ר' שלמה רפאל גוץ. מיום קבלת קרן זו חלמתי על כך ועכשיו הגיעה השעה הרצויה. הישיבות הגדולות מפולין ומליטא משתוקקות לעלות ארצה ועלינו לנצל שעה זו.
אני מציע לכם אם כן שותפות. הקק"ל נותנת את הקרקע, אני אמציא מקרן גוץ את הכסף בשביל הבניינים.. אולם את החזקת המוסד והנהלתו צריך לקבל עליו "המזרחי".
אני מוצא אתכם לידיים נאמנות שאפשר למסור להן החזקת מוסד כזה והנהלתו. אתם הצלחתם ביצירת הפועל המזרחי וארגונו, הצלחתם ליצור בבתי הספר שלכם טיפוס מיוחד ונכון של חינוך ועכשיו עליכם להראות את כוחכם ביצירת גולת הכותרת של חינוך והשפעה תורנית-רוחנית בני קיימא, שיהיו לתפארת להסתדרותכם וליהדות כולה. אני מגן על השקפתכם בענייני חינוך וגם אתמול בוועידת ברית הציונים הכלליים עשיתי זאת, לא מתוך רחמנות ולא מתוך השתייכות להסתדרותכם, אלא מתוך הכרה נפשית, שהחינוך שלכם נתן דבר חיוני לישוב. יודע אני, שלא קל יהיה למצוא את החומר האנושי המתאים לישיבה כזאת.
קביעת תכנית הלימודים וצורתה הרוחנית של הישיבה מסורה לידיכם.
אינני רשאי ואינני רוצה להתערב בזה. הרב מאיר ברלין דרש ממני, שגם אני אכנס לוועד שינהל את הישיבה ועניתי בשלילה, כי איני רוצה לקבל עלי אחריות כזאת. רצוני רק שמוסד זה יוציא מנהיגים תורניים-רוחניים גדולים ביותר. בחוזה החכירה אתכם יהיה תנאי אחד : השפה העברית כשפת ההוראה .
אני מציע, אפוא, שתקבלו החלטה חיובית ותעמיסו עליכם את כל האחריות להחזקת המוסד, אחריות הדורשת אומץ לב, ואל נא תהיו פחדנים.
הרבה דברים נעשו בתנועתנו , ומהם גם על ידי ובהשתתפותי אשר בשעתם התנגדו להם מחוסר אמון באפשרותם, אך הקב"ה עזר והם יצאו לפועל.
הצופה19/06/1940
|
