"קפה של בוקר"
ליבנה של פעם יש לי געגועים רבים. לבית הילדים ,חוויות ילדות , אנשים, מקומות, ריחות, ועוד.
מקום מיוחד שמור למוסד היבנאי "הקפה".
הקפה של היום ודאי טוב וטעים יותר , המכונות משוכללות הרבה יותר ומן הסתם גם יקר יותר... אך לא אליו, אל הקפה, אני מתגעגע, אלא למוסד.
בכל בקר לאחר תפילת שחרית היו נאספים הגברים והנשים אשר עבדו בענפי היצור בחדר האוכל של אותם זמנים, בין 06:15 ל- 06:30 התקיים אותו מוסד... .
שתיית הקפה היתה החלק הבלתי חשוב של האירוע. מה שהיה עיקר, הוא שבאותן דקות ניהלו את כל עניני הקיבוץ, שאריות סידור העבודה, הובלות, נסיעות, לימים סידור רכב (קריק, צרפתי...),
סתם חדשות ובעיקר הכנות ו"סגירות" אחרונות ליום העבודה. (ימי טרום טלפונים ופלאפונים).
נושא העבודה היה מרכז האירוע וסביבו נסב הכל ורק כדרך אגב לגמו כום קפה מהביל ועד שעה 06:30 (לא יאוחר) יצאו כולם איש-איש לעבודתו.
במבט של כמה שנים טובות לאחור בעיני סימל מוסד ה"קפה" תחילתו של יום עבודה עם מוסר העבודה הגבוהה ששרר באותם ימים בקיבוצנו.
אליו , ואל מה שסביבו , געגועי.
אריה ברנע
קול השבוע, ערב ראש השנה תשע"א
|
|
|
|
