גיוס
עבודה
מעז יצא מתוק. לא מעצם הרעיון ניגש סדרן העבודה להוציא חברים מעבודתם
היום יומית ולשלוח
אותם למסוק את הזיתים. לחץ
העבודה גדול מנשוא. וגם הפועלים השכירים
אינם יכולים להושיע לנו.
העונה עומדת בסימן אסיף הכותנה הבולע כל פועל הניתן להשיג ולהעסיק .
עבודת המסיק אינה נוחה להמסר לא בשכר יומי ולא בקבלנות. וכך קרה שבמשך
כמה ימים ראית
שיירות חברים יוצאים לכרם זיתים.
עובדי המטע מלאו פיהם בשבתות על יעילות העבודה של החברים הקשישים.
וגם החברים נהנו מהמפגש החברתי שקרב שוב אלו, שמקום עבודתם במשך השנה הרחיק אותם
זה מזה. אך לא פחות מהמגע הקרוב, האישי לענף משקי שבדרך כלל רק קריאת
דו"ח ב"ידיעות
יבנה" וגם הוא רק לעתים רחוקים מידי, מקשרת אותם בו. עובדי חינוך וחברים העובדים בתנועה
ובפקידות נהנו גם מחילוץ עצמות ולמדו שוב לחוש חיי משק מה הם.
איני יודע לחשב שכר גיוס כנגד הפסדו. כאשר ניגשים לעשות את החשבון אין להתעלם
מערכים אלו
שאינם מוצאים את ביטוים בלירות ופרוטות. לפי דעתי רצוי לקבוע תקופת גיוס מסוימת, בין 14 ימים
לחודש, שחבר וגם חברה יעבדו
בענפי משק שיש בהם עונות שיא. דווקא לחברות
העובדות
בשירותים ולחברים שאים עובדים במשק זמן זה חשוב במיוחד. ורשאים אנו
לדרוש מכל חבר
שישתחרר לזמן כזה מתפקידיו בכל מקום,
כדי להביא עזרה למשקו. אני בטוח
שהסדר כזה יביא
ברכה ביחסי החברות בינינו למשך כל השנה ויפתור גם כמה בעיות בעבודה
שאנו מתלבטים בהן
קשות.
צוריאל אדמנית
|
