חנה אפרתי-תולדות המקהלה

.                                 תולדות המקהלה

שלנו למוסיקה—מיכאל פרלמן.     

כי כל מה שנעשה אצלנו ביבנה בתרבות שירה בכלל  ושירת מקהלה בפרט

התחיל ממנו. מכל היה איש עם חזון ובשלב מוקדם ביותר של יבנה, 

בהתהוותה,  הבין את הצורך בקיום "גוף שר"  ,  הוא הקים את המקהלה בה

השתתפו חברים רבים ובהם גם אמי  ז"ל . מגיל צעיר מאוד שמעתי ממנה על

הנעשה במקהלה,  חוויתי את ההתרגשות בהכנות לקראת נסיעות לזמריה

ועוד. 

כמורה למוסיקה ולזמרה בבית הספר לימד אותנו מכל בחדר המוסיקה הקטן, 

הישן,  להקשיב למוסיקה,  לעקוב אחרי התווים ,  לימד אותנו מושגים שונים. 

שם את ליבנו להקשיב לקצב מהיר,  איטי,   נגינה או שירה בשקט או בקול רם.

לימד אותנו על התזמורת:  סוגי כלים , סדר ישיבת הנגנים, ועוד.  מכל השמיע

לנו אופרות  וסיפר את הסיפור שמאחורי המוסיקה.  כשאני חושבת על כך היום

נראה לי שבזמנו לא היו בארץ בתי ספר רבים בהם זכו התלמידים להעשרה

תרבותית מסוג זה.

בשיעורי זימרה למדנו עם מכל שירי מולדת,  שירים יפים של ארץ ישראל על כל

בתיהם הארוכים.   נאלצנו ללמוד להגות נכון את המילים,  כי אצל מכל כל מילה

קיבלה את הדגש שלה.

בהמשך הוקמה על ידו מקהלת בית הספר וזכינו להשתתף בכנסי מקהלות.

בהיותי בכתה י"א מכל בחר שלוש בנות מכתתנו ואני ביניהן וצירף אותנו

למקהלת החברים .  מאז בערך החל הרומן שלי עם שירת המקהלה.

המקהלה בניצוחו של מכל שרה שנים רבות ובמשך השנים חלו בה תהפוכות

היו גם תקופות  לא קצרות שבהם לא שרתי עקב יציאתי לצבא,  חתונה, 

לידות...

אבל חזרתי כמשתתפת קבועה עד היום!

בהמשך עבדנו מעט עם אסתר קאסוטו בתום לימודיה במוסיקה,  עם לסלו רוט,  ארקדי

בלנק,  שרה שוהם ויעל אביטל.

בתקופה הזאת, המקהלה תפקדה בחסות ועדת תרבות בריכוזו של ישי אביטל ולאחר מכן

יהודה מרוז וציפי חיות ריכזו אותה. גם משה גלס עסק בכך בתקופה  מסוימת.

ואז...הגיע צביקה שרף. את המקהלה איישו בימים אלו בעיקר צעירים

שהצטרפו אלינו.  עד תקופתו של צביקה, שרנו מעט קלסיקה אך בעיקר שירים עבריים ומעט

שירי עמים. מצביקה למדנו רבות  במיוחד הקפדה על שירה  נקייה ונכונה.

איכות השירה שלנו השתפרה ובכל מקום בו הופענו ושרנו. זכינו לשבחים.  זכינו

גם בפרס ראשון בתחרות שנקראה "שירת הימים"(מצורפת התעודה)

                                                                                                                                            

הפרס היה נסיעה לאוסטריה לפסטיבל שירה,  אבל כמובן שלא נסענו.

קיבלנו גם תעודה על דירוג "זהב" בסולם מיל"ה =מרכז ישראלי למקהלות

וחבורות זמר.

באותה תקופה החלפנו את שמנו מ"מקהלת קבוצת יבנה "    ל "חבורת הזמר

קבוצת יבנה".  עם צביקה העלינו ערבי שירה רבים וביניהם כאלו שהוקדשו למלחינים

ומשוררים:  ערב שיר לאה גולדברג,  שירי סאשה ארגוב ועוד.

נפרדנו מצביקה,  לא לפני שהוצאנו דיסק בשם "קולות השדה".

ליוויתי את המקהלה שנים רבות כמרכזת ועשיתי תפקיד זה בשמחה ובאהבה, 

כשגדעון ברטוב ז"ל עוזר לי רבות בעניינים טכניים ובקבלת החלטות.

מזה כעשר שנים אנחנו שרים עם חיים אסנר.  חיים הביא איתו רוח חדשה והרבה

שמחה לחבורה. איש חם ופתוח ,מלא שמחה כשמו!

מוכשר,  מצחיק,  נעים הליכות, אוהב אדם וכולנו מרגישים איתו סוג של חברות

ממש!!

עם חיים העמדנו ערבי שירה באירועים רבים וכן ערבי שירה המוקדשים

למלחינים ומשוררים ,  כגון י.  וילנסקי, חיים חפר,  יאיר רוזנבלום,  וכמובן ערב

שירי אריק איינשטיין.

בימים אלו אנו עובדים על ערב שירי רחל שפירא.

את החבורה מרכזות היום טל ונורית .

מה זאת מקהלה בשבילנו  מעבר לשירה עצמה?

יש בינינו יחסים אישיים וחברתיים. חוגגים שמחות  ולהבדיל כואבים יחד באבל.

איבדנו חברים רבים ששרו איתנו לאורך שנים ,  ולצערנו ביניהם גם חברים

צעירים מאוד.—זה כואב וזה חסר!

ומילה אישית:  במשך השנים עברו עלי ועל משפחתי אירועים עצובים.  אני 

מרגישה שהשירה החזירה אותי כל פעם מחדש לנמל הבית,  למקום של שפיות

על כך אני שמחה ומודה.

חנה אפרתי19/11/2015