כוכב שביט בשמי ילדותי

  כוכב שביט בשמי ילדותי

הסיפור נכתב בלי לדייק בפרטים הקטנים, והם גם לא חשובים עבורי, חשובה החוויה.

אני הולכת לישון בתחושה של מתיקות. הלילה יעירו אותנו לראות את כוכב השביט.

נרדמת מיד לאחר נשיקת" הלילה טוב "מאבא או מאימא.

אני אחת משלושה עשר ילדים הנמים את שנתם בחדר קטן בבית הילדים שלנו הנקרא" צריף-פיני".

לכל ילד מיטה בעלת קפיצי ברזל ,כלי מיטה מבד אפרפר וגס, ארונית קטנה, תמונה שהכינה אימא

מעל המיטה. התריס מוגף, אור קטן במסדרון. שקט...

בשתיים בלילה חגי, אבא של בועז, עובר מחדר לחדר ומאיר אותנו. אני שומעת את קולו הצרוד

קמעא "ילדים קומו התלבשו כוכב השביט עומד להופיע"....

פותחת עיניים, מסונוורת מאור החשמל החזק המציף את החדר. רוצה לחזור לישון.

מסתכלת על חברי במיטה השכנה, מתמתחת, לא לגמרי מבינה איפה אני ולמה מעירים אותי באמצע

הלילה. חושך בחוץ. ואז נזכרת בו, בכוכב השביט.

מתלבשת במהירות, שוטפת פנים ויוצאת אל מחוץ לצריף.  שקט, חשוך.

אני לא רגילה לראות את החצר בשעת לילה מאוחרת. שומעת ציפור לילה, תן מילל מרחוק. כל כך שקט,  קצת מפחיד...

נרגשים אנחנו מקשיבים לדברי ההסבר שחגי,  אבא של בועז,  על מערכת הכוכבים.

בועז גם הוא ידען גדול באסטרונומיה. מראה לנו את הדובה הגדולה את שביל החלב  ועוד כוכבים

המציתים את דמיוני.  אנחנו סומכים עליו בענייני כוכבי  השמים.

לפתע חגי קורא:  שקט ילדים הסתכלו על הברוש הגבוה, שם אמור להופיע עוד כדקה כוכב השביט.

אני עומדת שם,  ילדה קטנה ,  עם אחי ואחיותי לכיתה,  כולנו לבושים באותם בגדים שנתפרו

במתפרה הקיבוצית: מכנסי בד עם סגירת צד, חולצה משובצת.  אנחנו מרגישים כגוף אחד נושם

ומתרגש...

ואז הוא מופיע—לבן ובהיר ,  בעל שובל ארוך.

חגי מברך בקול:" ברוך אתה...מלך העולם שכוחו מלא עולם".

אני לא יכולה להסיר ממנו את המבט.  הוא כל כך יפה וחלומי,  בא אלינו ממקום רחוק ומוזר.

עכשיו אני כבר לא שומעת אף אחד,  רק את הלמות ליבי.  אני רוצה לתפוס אותו בשתי ידי,  להחזיק

בו עוד קצת כדי שישפיע מטובו, מיופיו ומייחודו על ילדת קיבוץ שקטה וביישנית ששמה אסנת.  רוצה

שיסתנוורו גם ממני,  שיתפעלו מיופיי.  מייחלת לזוהר רחוק ולא מושג.  אף אחד לא צילם...

והכוכב שט עבר הלאה, השאיר שלושה עשר ילדים בחושך.