יום כיפור שלי / חמוטל איתן
·
אני
בת 16 לערך. חולפת בסלון ביתי ורואה את אבא יושב מהורהר. הוא פונה אלי ושואל
"טלי, בת כמה את?" אני עונה, מופתעת קצת מהשאלה "בת 16." והוא
מגיב במלמול לעצמו "כבר 16 שנה חלפו...." אני מיד מבינה שהוא נזכר
בחבריו ליחידה שנהרגו במלחמה ההיא.
- אני כבר בת 26. מחליטה להישאר בדירה בירושלים ליום
הכיפורים ולהתפלל בבית הכנסת היקר לי "יקר". מקווה להגיע להתרוממות
מיוחדת בתפילה. מסבירה לאימי המתקשה להבין ומבקשת שאגיע בכל זאת, שאין טעם
לבוא הביתה אם במילא כל היום בתפילה.
אך כבר בעודי יושבת לבדי
בסעודה המפסקת, אני מתחילה להבין שאולי טעיתי. ובבית הכנסת – המנגינות לא
מוכרות וחסרים הניגונים "מבית אבא". במוצאי החג אני מבטיחה לעצמי –
לא לחזור על הטעות...
- אני בת 31. ערב יום הכיפורים, שעות ספורות לפני תחילת
הצום, אני מגיעה הביתה מבית החולים, כשבני בכורי בידי. מקבלת היתר מהרב חזי
לא לצום. במהלך היום, אני בסערה של הנקות ראשונות, שינה חטופה ובניסיון לארגן
מעט את עולמי (הפנימי בעיקר). כשאני שולפת אוכל מהמקרר ומכניסה לפי, אני
נזכרת פתאום שיום הכיפורים היום...
תשע"א |
