הרהורים לקראת הדיון

הרהורים לקראת הדיון על הלנה משפחתית

בתחילת דברי אני מבקשת להניח כמה הנחות:

1. תורה אידיאולוגית שאינה יכולה להיפגש עם מציאות חדשה, לבחנה ללא דעות קדומות, לקבל מתוכה חידושים חיוביים / הכרחיים, יסודות שלא ישנו את עיקריה אלא יבטאו אותם בצורה חדשה ומעודכנת – סופה להיבטל מן העולם.
2. הלינה המשותפת היתה אחד מסימני ההיכר האופייניים של חיינו הקיבוציים, אך בביטולה אין בהכרח ויתור על העיקרון של חינוך משותף העומד ביסוד הרעיון הקיבוצי.
3. הבקשה לעבור ללינה משפחתית אין מקורה במצוקתם של הילדים, או בבעיות חינוך קשות הנובעות מהלינה המשותפת. עניינה בקשתם הטבעית של הורים להימצא עם ילדיהם.
4. הצידוק לבקשת לינה משפחתית ב"כך מנהגו של עולם" אינו בהכרח צידוק קביל במסגרת חיים קיבוצית. הרעיון הקיבוצי קרא תגר על מוסכמות חיים נוספות, וראה בכך מאפיין לדרך חייו.

לאור הנחות אלה אין, לדעתי, לראות במעבר ללינה משפחתית זניחת עיקרון חיים קיבוצי. הבקשה לשינוי היא בקשה לגיטימית ויש לדון בה כבקשה של קבוצת חברים בנושא המעסיק אותם רבות, בעניין שהם רואים אותו כמשמעותי לחייהם האישיים ולחייהם בקבוצה. בכוונתי להציע לדון בנושא ככל האפשר ללא מטען אמוציונלי רב מדי. לא באתי לטעון שמי שמצדד בהלנה משפחתית אינו טעון מבחינה רגשית, אך גם אלה המצדדים בלינה משותפת מלווים דרך זו ברגשות רבים. העובדה שאלה האחרונים אינם קולניים כל כך, אינה מורידה מעצמת רגשותיהם. לא פעם נוצרת ההרגשה, משום-מה, שהם צריכים להגן על עצמם כהורים טובים ואכפתיים, מול אלה המצדדים בלינה משפחתית. בעיקרון הייתי רוצה להיענות לבקשה של חברים בקיבוצי. העובדה שקבוצה לא קטנה של חברים אינה מרוצה מצערת אותי, ומהווה בעיה גם עבורי.

אין ספק שאי שביעות רצון היא תופעה שלילית מבחינה חברתית (אני מודה שאינני בטוחה אם אצל כל המבקשים את השינוי, מקור אי הנחת הוא הלינה המשותפת, או שמא ישנה אי הסכמה עמוקה יותר עם דרך חיינו המשותפת, והבקשה למעבר ללינה משפחתית הוא רק סימפטום לה; ע"כ שינוי שיטת ההלנה לא יפתור את הבעיה העמוקה והאמיתית).

אי היענות לבקשה זו, דומה להיענות לבקשה אישית של חבר, או לבקשה של קבוצת חברים המבקשת לאפשר להם לפתח תחביב משותף, להקים חוג מיוחד וכו'. היענות זו משמעה שינוי עמוק מאד בכל אורחות חיינו, שינוי שיביא בוודאי גם שינויים חברתיים וייגע בכל אחד מאתנו.

על כן נראה לי נכון, הכרחי ואף מוסרי לדון בכל ההשלכות העשויות לחול בעקבות שינוי זה.

אני מציינת דברים אלה כנגד דעות השוללות את הלגיטימיות של הדיון בהיבט הכלכלי, כדוגמא, בטענות שאספקט זה אינו ממין העניין. אינני יכולה שלא להגיב על טיעון נוסף הנשמע בינינו: הלינה המשותפת כבר מתפרקת בין כה וכה, יש כבר כאלה העושים דין לעצמם. טיעון זה מעורר בי התנגדות, כטיעון האמור לשכנע למעבר ללינה משפחתית. לא רפיון במשמעת, לא פריצת גדר צריכים לשמש גורם לשינוי כה משמעותי. אם צריך לבוא שינוי, אני רוצה להשתכנע בנחיצותו ואז להושיט יד ולהיות שותפה לו; אינני רוצה להיגרר אליו בעל כורחי.

תהליך שחיקה מסוג זה נראה לי מסוכן לאורח חיינו.

אינני יודעת מה יוחלט. אני באמת מעוניינת לשמוע שוב חברים, ומקווה בכל ליבי שהדיון יהיה ענייני וחברי, מתוך כבוד הדדי, ויאפשר השמעת כל הטיעונים ודיון בכל האספקטים.

אינני יודעת מה יוחלט. אני מקווה שאלה שההחלטה לא תהיה לרוחם, יגלו רוח דמוקרטית אמיתית ויקבלו את החלטת הרוב.

אם תישאר ההלנה המשותפת, יתנפץ חלום של חברים המקווים לשנות את הקיים. אם יוחלט על הלנה משפחתית מחכים לנו ימים רבים של טרדות, של "תקופת ביניים", של ויתורים, קיצוצים בתקציבים רבים, ימים של התארגנות חדשה. בהבנה ובחברות טובה אפשר לצאת מחוזקים גם מהדיון העומד לפנינו וגם מהתוצאות שיביא בעקבותיו.

יפה הרטום

"מבית" כ"ט סיון תשמ"ג    10.6.83