 העז
המליטה
חם מאד ואני עובדת עם המגל הנה והנה... ושומעת על ידי נשימות כבדות.
זו היתה העז. מהר רצתי והנה, היא היתה קרובה להמלטה. הורדתי את החבל והלכתי אתה אט
אט. היה הבדל בין הליכתה מלפני שבוע לבין היום. לפני שבוע היתה גם אוכלת בזמן
שהייתי מחזירה אותה לדיר והייתי מוכרחה למשוך. ועכשיו נדמה לי כאילו אני הולכת עם
חבל אבל – בלי העז. כל הילדים התאספו ליד הגדר של הדיר. העז כל הזמן ניסתה למצוא
מקום שלא יראו אותה. כל העיניים של הילדים להוטות אחר העז והנה רואים איזו שלפוחית
מציצה והילדים חושבים על ידי הדיבור "נו" "נו", לעזור לה. אבל
לא היה כך. היא הכניסה את השלפוחית פנימה. לא היתה כבר סבלנות. עוד קצת! צעקו
הילדים. אך לא הועיל כלום. לפתע פתאום יוצאת שלפוחית די גדולה ובתוכה הרגלים
ולאחריה שלפוחית יותר גדולה, ששם נמצא הראש. מיד אחרי זה מציץ ראש קטן לבן. העז
כמו אמא מנקה. היא מלקקת את הראש הקטן מן הלכלוך. ולאטחצי שנה?
לאט גם הופיעו יתר חלק הגוף. והנה עמד לפנינו גדי קטן. הוא היה
הבכור. לכבוד זה קשרו לו סרט אדום מסביב לצוואר. עוד לא הספיק הבכור להתייבש
והנה... הופיע שני. הוצאנו את הראשון החוצה כדי שתוכל העז לטפל בשני. בינתיים
התאספו הרבה אנשים מקטן עד גדול.
הבכור שבחוץ מוקף ילדים וכולם רוצים לעשות "איה".
לאחר שגמרה העז, בערך, לנקות את השני החזרנו את הבכור. היא הבדילה
שהבכור יותר לבן מן השני. ולכן רק טיפלה בבכור. שמנו תערובת על מקומות הלכלוך של
הגדי השני ואחר כך באמת ליקקה. לאחר ששניהם התרגלו קצת לסביבה, כבר הסתובבו בכל
הדיר. כמובן באו כל מיני שאלות מן האנשים. מתי חולבים? איך לחלוב? ומנסים גם לתת
עצה. שניהם היו גדיים. לבכור קוראים "פעמוני" והוא קיבל פעמון קטן. לשני
קוראים "אוזני". כבר אפשר להכיר בהם איזו שובבות שהיא וכבר מתחילים הם
לברוח. מי יודע איך יהיו בעוד
לאה פ.
|
