כלב
יש לנו כלב. הוא עוד גור, גור נחמד.
ביום הראשון שמנו אותו אחרי הבית ובלילה הוא התחיל לילל והיה קר בחוץ וחשבתי: הוא
בוכה, אנחנו מענים אותו. יצאתי החוצה. היה קר והכנסתי אותו למיטתי תחת השמיכה. הוא
שכב על חזי ונרדמתי, גם הוא נרדם. נרדמנו וישנו. ואני בלי כוונה התהפכתי והוא נפל
והתחיל לילל ולרגוז בשני קולות והעיר אותי. קפצתי למיטה של נתן ואמרתי לו, ששני
כלבים נמצאים בחדר. הדלקנו את האור וראינו שזריז הגור על הרצפה, בוכה ומילל. חשבתי
"כשנפל מהמיטה שבר את עצמותיו" ולקחתי אותו שוב למיטתי, והחלטתי לא
להירדם. וכל ילד רצה, שזריז יהיה במיטה שלו, והוא עבר ממיטה למיטה ובסוף הוא היה
במיטתי והוא עשה משהו, כמעט התחלתי לבכות מרוב צער: הוא עשה במיטה מה שהיה צריך
לעשות בבית שימוש. מיד ניגבתי את זה ושמתי על זה סמרטוט ושוב שכבנו. בבוקר החזרנו
אותו למקומו ונתנו לו לאכול. בלילה השני הכנסנו אותו רק בבוקר השכם. ומזה החדר היה
מריח ריח ניחוח והיו לנו מזה הרבה צרות. במשך הזמן שכללנו את מאורתו וזה יותר טוב
לזריז.
נחמיה מיימון |
