"מבית" 903 ערה"ש תשע"ה
געגועים 2010
בעונה
זו של השנה, בפרוס עלינו הימים הנוראים,
אני מתגעגע לאנשים שצבעו את יבנה בצבע המיוחד שלה, שלימים הלך ודהה.
אני
מתגעגע ל"כל נדרי" של חיים אייזנר, למוסף של יחיאל גרוס,
לתפילת גשם של ברוך כהנא, לשיעור החרישי של דב רפל, לשיחת חשבון
הנפש שפתח צוריאל אדמנית, לסוכות של מנחם בר דרומא ומאיר בר שלום, למרדכי
לוי - הגבאי האשכנזי שבא מצפון–אפריקה וכן הלאה וכן הלאה... אך הם לא ישובו
עוד, וחסרים לי עד מאוד.
רמי עפרוני
"...שתלתם ניגונים בי, אבי ואמי..."
בתור
ילדה ביבנה, הקפידו איתנו מאוד על השתתפות בתפילות, (ואני מודה על כך יום-
יום!!!). בתפילות שבת,כמובן,בטח ובטח בתפילות חג, אבל גם בסתם יום של חול, לפני
בית הספר השכמנו לתפילת שחרית בבית הכנסת. אני עוד זוכרת את התפילות החגיגיות
שנערכו בחדר אוכל הישן, על ספסלי העץ, כשהחציצה היחידה בין עזרת נשים לגברים לא
הייתה מחיצה, אלא הרווח הצר בין טורי השולחנות, בימים של טרום בית הכנסת היפהפה של
יבנה היום.
מה
שמאפיין את התפילה, זה מה שמאפיין כל דבר ביבנה: "היקיות" שבה! תפילה
מהוקצעת, מדויקת, נוסחים קבועים, מנגינות שאינן משתנות, ואם אפשר להגדיר למי שרגיל
לנוסחי התפילה המודרניים- קרליבך ושות' – זו הייתה תפילה מעט קרה, שיופיה והדרה
היה דווקא בניסוחה הקפדני.
כל זה
היה טוב ויפה- עד ערב יום כיפור.
את תפילת
"כל נדרי" נשא מי שהיה כל השנים
חבר הקבוצה, מעמודי התווך שבה, פעיל בתנועה ובקיבוץ, ידיד חביב- חיים אייזנר
ז"ל.
חיים היה חזן, בעל קול מיוחד שבא ממעמקים- וטיפס לגבהים!
כשחיים פתח את פיו ל"כל נדרי" רעדו אמות הסיפים. תפילתו יצאה
מעומק ליבו- ואפילו כילדה, הרגשתי איך התפילה בוקעת ועולה מעלה- מעלה, עד כסא הכבוד.
בתוך
התבנית המרובעת של התפילה השמרנית, ידע חיים להכניס את כל מה שבקשת בעצמך להכניס
בה. חיים עמד על הבמה, ניצב בתווך, כשלידו שני
גברים, צעירים, עם ספרי התורה ב"הכתף" ונדמו לי כאילו היו יכין ובועז
בבית המקדש. כך נפתחה תפילת יום הדין, ולכן אף פעם לא עלה בדעתי לשאול מה פשר התפילה המעט מוזרה הזו, בשעה הקדושה
ביותר של השנה בבית הכנסת. חיים נשא אותה בכל תפארתה ורוממותה מתוך לב- ליבו של כל מתפלל שהיה איתו במעמד זה.
אין לי
ספק, שכל מי שחיים סחף אותו בתפילתו המרוממת, "על דעת המקום ועל דעת
הקהל", שומע כל ימיו, כהד חזק מימים
עברו, את אותה מנגינת "כל נדרי" מתנגנת באוזניו. ועוד יותר בליבו.
עם השנים בגרתי, ואחרי שנות חברות ארוכות התחתנתי, בשעה
טובה, עם בעלי- עד עצם היום הזה –עשי.
החתונה
שלנו נערכה אחרי החגים, כך שלפני החתונה עוד התפללתי ביבנה, ובמשך השנה הראשונה
לנישואינו בילינו את החגים ביבנה: חנוכה, ליל הסדר,שבועות, ולקראת סוף השנה נולד
בכורנו יפתח הי"ד.
ערב
החגים, ואני משתוקקת לנסוע ליבנה, ולפחות לחזור לתפילות כפי שהייתי רגילה, עם
החזנים שאני אוהבת: אלימלך אביטל- בשחרית, יחיאל גרוס- במוסף, מנחם
בר דרומא- בתקיעת שופר, ובעיקר, בעיקר לשמוע את חיים "בכל
נדרי". אך מה לעשות? בבית, בעין הנצי"ב, יש תורנות בחג,; ואפשר ללכת
בשקט לתפילה(תינוק?! בבית הכנסת?! הס מלהזכיר!!!) אבל אם אסע לסבא וסבתא ביבנה אין
לי תורנות, וממילא לא אוכל ללכת שם לביה"כ.
התגברתי-
שמחתי בחלקי, על בננו הבכור, שזה עתה נולד- ונשארתי בבית כשאני מתפללת עם חזני עין
הנצי"ב, שקולם וכבודם במקומם מונח! אבל אזני שומעות את חזני קבוצת יבנה,
ובלבי החלטה נחושה "כשילדי יגדלו, ולא אזדקק יותר לתורנות החג, אני נוסעת
לתפילות שלי ביבנה" וחיכיתי לרגע זה בכיליון עיניים.
וב"ה
אחרי יפתח- נולד אביה, ואחריו אלעד, ואחריהם אסנת ותרצה, וחפציבה, ואני המשכתי שנה
אחר שנה להתפלל ממקומי הקבוע בבית הכנסת שלנו בעינה"צ.
ויהי
היום- והשנים עברו- והילדים גדלו,
ורציתי שוב לנסוע לחגים ביבנה, אך אז , אבוי: בבית הכנסת שלנו המפואר של יבנה, כבר
לא היה איתנו יותר חיים אייזנר ז"ל. קם דור חדש של חזנים, לא פחות
טובים, אבל הם לא חיים אייזנר שלי!
ואני
יושבת על מקומי, בתפילה היפה של עין הנצי"ב בכל נדרי של זאב מלר ז"ל,
חגי ישראלי וגדליה קרן יבל"א- ושומעת באזני את כל נדרי של חיים אייזנר.
כתיבה וחתימה טובה לכולנו!
דינה פשחור (בוכאסטר)
עין הנצי"ב
(*הוקרא ב"רוח צפונית", ערב "נשים
בתנועה" בנושא תפילת נשים, בשדה אליהו, אלול תשס"ט.)
|
