יום אחרון ללימודים
כבר בימים האחרונים היינו עצבניים וחיכינו לחופש וכל אחד התחיל לספר לחברו
איזה תענוגות יהיו לו אצל דודיו בעיר. אחד מספר: אני אלך בתל-אביב כל יום לים. ושני
מספר: ואני אוכל כל יום גלידה ואשתה גזוז... ובאותו רגע החשק עוד יותר גדול לחופש.
וכשלאה מעירה אותנו בבוקר, לבית ספר, מתעצבנים: נו, מתי כבר נפסיק ללכת לבית ספר
ונלך לשחק ולעשות ככל העולה על רוחנו! ובעיקר "המחנה". כל אחד שואל את
השני: נו, איזה תרמיל יש לך? ואיך המימיה? שומרת על הקור? וכל אחד מספר מה הוא
יעשה במחנה, איך הוא יקפוץ מהאומגה, ופתאום מצלצל הפעמון להיכנס לשיעור וכל התכנית
נפסקת, אבל לא יוצאת מן הלב, כי עליה חושבים בזמן השיעור. אבל מהספרים לא קל
להיפרד כמו מהלימודים. כשיצחק אומר "לשים את ספרי הלימוד על השולחן",
נזכרתי בויכוחים ובמדרשים ששמעתי, בלי שזה שיעמם אותו, וקשה לי להיפרד מהם. ואני
חושב בליבי: הדרן עלך ספר דברים, הדרן עלך ספר שמואל, הדרן עלך מסכת ביצה.
נחמיה |
