ידיעות יבנה כ"ד כסלו תשכ"ד 10/12/1963
הצד השני של המטבע
שני צדדים לכל מטבע. את צדו השני של המטבע הקרוי – בית ספר – אני רואה
בעצם נוכחותי בבית ספרנו.
אין דבר מוזר יותר, מאשר להיות תלמידה ואף מורה באותו בית-ספר. השנים אשר
חלפו מאותו רגע – מאושר – בו עזבנו את בית הספר, עד לרגע חזרי אליו, כאילו קופלו
והפכו לימים אחדים. עובדה זו משתמעת בעיקר, מכיוון שהפנים – המורים – נשארו כמעט
כשהיו. חבר המורים עומד איתן כסלע. משל לאותם עמודי התווך בבניין ענק.
מה מוזר ללמד בכפיפה אחת עם המורה אשר לימד אותנו בהיותנו ילדים בכיתה א'.
"ההפסקה" זמן האהוב על תלמידים מאין כמוהו. משום מה, מהעבר ההוא של
המתרס נדמה היה לנו כי המורה מנסה תמיד לקצר עד כמה שאפשר זמן אהוב זה, אולם מהעבר
הזה נמצאתי למדה כי ההפסקה אהובה ביותר על אותו "יצור איום" הקרוי –
מורה.
לא אחת שוכחת אני את השנים שעברו, והשיחות על החניכים, דומה והן נסבות על
מי "משלנו", ורוצה אני לרוץ ולספר ל"חברה". אז חוזרת המציאות
ומראה כי ה"חברה" אינם כשהיו, וכי החבילה כבר מזמן נתפרדה.
ואני אותה הגברת רק בשינוי האדרת, שוב נאבקת והפעם עם התלמידים – ולא עם
מורים, כשהיה פעם....
חגית ג. |
