דיון הלנה - פרק א'

ידיעות יבנה כ"ח חשוון תשט"ו

לינה על יד ההורים

התנגדות החברים באסיפת החברים לפתוח בדיון על צורת הלנת הילדים היתה לי ברורה בהחלט. הבנתי גם את ההנמקות השונות, בהן הסתייעו להתנגדות זו. פחות מובנת לי העמדה האומרת, שהכל כשורה בשטח זה.

הרי אין אנו הקבוצה היחידה, בה השאלה צפה ועולה ומדריכה את מנוחת ההורים, הרואים בדאגה ליקויים רבים בצורה המקובלת. ברור שאין להיחפז בקבלת החלטות מרחיקות לכת, אשר בצוען יחייב להשקיע עשרות אלפי לירות יותר מאשר נהגנו להשקיע עד כה. יתכן והחלפת הדעות תביא בסופו של דבר לתקון הצורה הנוכחית, אך אין אנו רשאים לעצום עיניים ולמנוע דיון בשאלה כואבת.

הייתי בדעה, שעצם הבעיה מן הבחינה החינוכית היא ידועה לחברים, לכן נמנעתי מלעייף את השומעים ולפרט את היתרונות והחסרונות של כל שיטה. הצטמצמתי לכן במסירת קשיים מיוחדים הנוגעים בעיקר לקבוצתנו, תוך הצבעה על דרך של תיקון אפשרי.

אין אני מתעלם מן העובדה, שיש מקום לראות בהלנת הילדים על יד ההורים סטיה מן העקרון של החינוך המשותף, שהוא יסוד מוסד בהשקפת עולמנו, ברם לא יתכן עקרון המבוסס על חוסר דאגה לבריאות ילדינו.

אשתדל להלן לפרט אך מספר קטן של ליקויים בהלנה המשותפת.

1. חוסר מנוחה – שינה לילדים

לא ידועה לי עמדת הרופאים לגבי שעות השינה הנחוצות לילדים בגילים השונים. יש גם יסוד להנחה, שקשה לקבוע כללים בנדון, אם כי ישנה אפשרות לקבוע את הממוצע. על כל פנים עובדה היא, שבבתי ילדינו מתחילים לישון על פי אותו הילד המאחר לבוא. וכן מתעוררים על פי אותו הילד המקיץ כראשון. יתכן וישנם ילדים ששעות אלה מספיקות להם, אך יש ויש גם אחרים, הזקוקים לשעות שינה נוספות. לפי עדותם של הורים שונים גם אצלנו וכן של מורים, ניכרת עייפותם, חוסר התרכזותם בשעת הלמודים, מידת עצבנותם הנגרמת על ידי חוסר שינה מספיק. אפשר לומר, שהלינה בבית מאריכה את שנת הילדים בקרוב לשעתיים, במקרה והדבר נראה רצוי להורים. הילדים הם ערים, נרגעים ומרוכזים בבית הספר.

אך אין השאלה מצטמצמת למנוחת הלילה. ידוע שגם מנוחת הצהרים היא לקויה ביותר.לשאלה 2 צדדים:

א. ייתכן וישנם ילדים שאינם זקוקים כלל לשינה בצהרים, אך הם הם הקובעים את המשטר בכיתות הבינוניות בבית הספר, וילד אשר אמנם זקוק לשינה, תקופח זכותו, כי הוא איננו רוצה להיראות כחלש יותר.

ב. ישנם ילדים הידועים בחזקת "ילד אשר איננו מסוגל לישון בצהרים"  והנה אותו הילד-הילדה ישן בבית הורים – באין מפריע – שעות רבות.

2. השכבת הילדים

ידועה לנו התמונה, עם אב ואם או רק אחד מהם מתרוצץ בין בתי הילדים השונים, מנסה להרגיע פה וללטף שם. הילדים מבקשים את ההורים להישאר, אך "אין זמן" כי הילד האחר מחכה. רעש המולה וצעקות – אלה הם מנת חלקם של הילדים וההורים ברגעים היפים ביותר של סיום היום לשני הצדדים. דומני שהסעיף הזה הוא ידוע לכולנו ואין צורך להרבות דיבור בכגון זה. מי שאי פעם התנסה בלינה המשפחתית וזכה להיות עד להרדמה שקשה בלי אזהרות "השומר" אלא בסיפור מתאים תוך שלוות הנפש – ידע להעריך אל נכון את העוול שאנו גורמים לילדינו מדי ערב בערב.

3. התרעות בשינה בלילה

צעקות "אימא" פולחות את האוויר לילה לילה. הילד מתעורר עקב חלומות בלהות, שמיעת רעמים ויללת תנים. לעתים עובר זמן ניכר עד שאחת משומרות הלילה מספיקה לגשת. וגם אז הילד איננו נרגע תמיד, כי רואה הוא מדי שבוע פני זר. לא ההורים ולא המטפלת הקבועה, הקרובים לנפשו, כי אם מן דהוא המתחלף מדי שבוע שבוע. גם מכירים אנו את טיולי ההורים בליל רעמים, אשר אינם מוצאים מנוחה לנפשם ביודעם שילדם זקוק להם.

יש הקובעים, שבלינה המשפחתית לא השתפר המצב בהרבה. הילדים שבכו מפאת פחדי לילה, בוכים גם כעת. ובכל זאת, אפשרות ההרגעה ניתנת במידה רבה יותר.

העליתי כאן רק 3 נקודות. יש להוסיף עליהם כהנה וכהנה, כגון: יצירת פינה שקטה לילדים, טיפוח הרגשת האחריות של הילד המבוגר לאח הצעיר, השגחה יתירה בזמן מחלתם, אפשרות נוחה לעשיית שיעורי בית בשקט וכו'. יעמדו אחרים ויפרטו ויוסיפו עליהם.

באסיפה עמדתי על הקשיים המיוחדים של קבוצתנו להגשמת ההלנה המשפחתית. כמובן קיימים גם קשיים אובייקטיביים אשר מצויים בכל מקום ומקום.

מטרת השורות האלה לעורר את השאלה. ייתכן ואיחרנו את המועד. אולי לא יהיה לאל ידינו לשנות שינוי רדיקלי את צורת ההלנה, אך יש לחשוב על תיקונים רציניים, במידה והם ניתנים לביצוע לאלתר או תיקונים הדורשים שיפורים בבתי הילדים, השתלמות מטפלות, חינוך ההורים וקבלת החלטות וביצוען ביד חזקה. על כל פנים אין לסמוך את הידיים על המצב הקיים ולקדשו.

אנו תקווה שבקרוב יבקרונו חברים בעלי ניסיון ויחוו דעתם "בעד ונגד" . נודע לנו, שמחלקת החינוך של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" הקפיאה את המצב הקיים ומסרה את כל השאלה לבעלי מקצוע לשם מחקר. הם מצפים לגמר העבודה תוך שנתיים וידונו אז מחדש בשאלה הזאת. תוצאות המחקר יעניינו גם אותנו, אך בינתיים יש לחתור לקראת שכלולים ושיפורים.

על ועדת החינוך, שעוררה את השאלה הזאת, להמשיך בפעולה ולכוון את הויכוח.

                                                                                    מיכאל

ידיעות יבנה י"ג כסלו תשט"ו

לינת הילדים על יד ההורים

מיכאל מבין מדוע מתנגדים לפתיחת דיון בשאלה זאת; מעלה גם את האפשרות שאחרנו את המועד לבצע את הדבר. אבל הוא בכל זאת פתח את הדיון מיד בשלב הגבוה ביותר – באסיפה – בלי התייעצות במועצה, אף על פי שיכול להיות שאחר דיון קודם השאלה היתה מופיעה באסיפה בצורה אחרת לגמרי.

מה אנו מבקשים להשיג בדיון זה? צעדים נמרצים לשיפור תנאי ההלנה וההשכבה בבתי ילדים? לשם כך אסור לנהל ויכוח על אפשרות של הלנה נפרדת. כי תכנון תכניות כאלו משתק מראש את היזמה בשיפור התנאים בבתי הילדים אשר יעלו גם סכומים ניכרים, ויהיו מיותרים או בלתי מתאימים – אם נחליט על שנוי צורת ההלנה. הפסיחה על שתי סעיפים מזיקה ואנו ניכנס למעגל קסם: תנאים גרועים מעוררים את הדיון על הלנה נפרדת, דיונים אלו משתקים שיפור התנאים וחוזר חלילה. אם לדעתי יש להוריד את השאלה מסדר היום במהירות אפשרית, ולא ניפגע מעצם הדיון. כתורת דוגמה: באם נשהה את הקמת בית הילדים לילדי בית ספר עד לגמר הדיון ונמשיך בסידורים כמו בבית גוטספילד או כד' – באנו כבר על שכרנו בדיון זה.

גם אני לא אכנס לדיון על השאלות החינוכיות שמיכאל עורר אותן – הלא נגזר עלינו שנשמע על שאלות אלו הרצאות מיוחדות. אך אין לנו להעלים עין ממסקנות חברתיות שתהיינה לשינוי צורת ההלנה היום לקבוצתנו.רבבות הלירות שיושקעו בשינוי זה, לא יושקעו במטרות אחרות יצרניות וצרכניות – חברתיות. ואם לא יושקעו הסכומים האלו רק נטליא טלאי על גבי טלאי ואיש לא יהנה מהם. גם אם חברים היושבים בשיכון ותיקים אולי לא יצטרכו לעבור לשיכונים פחות נוחים – הרי תנעל דלת מפני הבאים להיכנס לשיכון זה. כך גם הבנתי את דברי שלמה נחליאל שביקש לדחות את ההצבעה עד קבלת חברי עציון – כי יש להם עניין רב מאד בשאלה זאת. הוא מקבע את צורת הדיור שלהם לעשר-חמש-עשרה שנים הבאות. בכלל מתעוררות שאלות קליטה שונות הקשורות בעניין שיכון והלנה, שקשה לראות פתרונן. כל זה מראה שאין לשאלה זאת צדדים חינוכיים בלבד, וחינוך הילדים וגם דאגה לבריאותם יכולים להיות תמיד רק פונקציה של כללי החיים ולא הבסיס היחיד. אחרת יצאו כללים אלו מקופחים ולסופו של דבר חינוך ובריאות הילדים גם הם לא ירוויחו.

                                                                                                צוריאל