מבית, י"ח ניסן תש"מ
מילים שלא
נאמרו
כשישבתי באסיפה שהתקיימה לפני פורים והקשבתי בדריכות למילים הנרגשות של
חלק מהחברים הצעירים ראיתי פתאום את עצמי לפני הרבה מאד שנים כשבאותו הפאתוס
ובאותו ביטחון עצמי נלחמתי נגד הלנה על יד ההורים. הייתי אז רווקה וידעתי הרבה על
הקיבוץ בצורה המופשטת ביותר, אך על ילדים והלנה למדתי על בשרי יותר מאוחר והרבה
שאלות נתעוררו אצלי כשהבעיה נעשתה בעיה שלי עצמי ולא בעיה מופשטת של חיי הקבוצה.
אדם צעיר רוצה לבנות את חייו ולכוונם לפי הקו שלו; אדם זקן מרגיש את עצמו כחוליה
בין הדורות: הוא קשור בזיכרונותיו אל הדורות שקדמו לו ומרגיש אחריות גדולה כלפי
הדורות הבאים. אמיתות אצל צעירים החלטיות, אצל זקנים הן מוטלות בספק.
(יהודית זמוש – קטע מתוך מאמר ארוך)
יהודית זמוש |
