עבודה לקורס
"מבית הילדים אל הבית – מאה שנות ילדות והורות בקיבוץ"
הויכוח בסוגיית הלנת הילדים בקבוצת יבנה בשנת תשט"ו כאמצעי למיפוי הכוחות הפועלים בקיבוץ
מרצה: פרופ' יעל דר
שם הסטודנט : זכרי וינר
ת"ז: 037395175
תוכן
מבוא --------------------------------------------------------------------------- 3
תנועת הקבה"ד – רקע כללי --------------------------------------------------- 4
קבוצת יבנה – רקע כללי ------------------------------------------------------- 5
הנפשות הפועלות – מיכאל פרלמן, צוריאל אדמונית, גרעין עציון. ------------ 6
סקירת פרוטוקול המזכירות – 22.10.54 --------------------------------------- 9
סקירת פרוטוקול האסיפה- 27.10.54 ------------------------------------------ 9
סקירת העלונים :
24.11.1954: כתבה של מיכאל פרלמן. ----------------------------------------- 11
8.12.54: תגובתו של צוריאל אדמונית. --------------------------------------- 12
5.1.1954: תגובתו של גרעין עציון. -------------------------------------------- 13
סיכום -------------------------------------------------------------------------- 14
תודות -------------------------------------------------------------------------- 15
ביבליוגרפיה-------------------------------------------------------------------- 15
נספחים ------------------------------------------------------------------------
מבוא
תחילתה של עבודה זו סביב שולחן השבת בקבוצת יבנה בבית הוריה של אשתי. כחלק מהחלפת חוויות ורשמים סיפרתי על הקורס בו אני משתתף "מבית הילדים אל הבית – מאה שנות ילדות והורות בקיבוץ". הקיבוץ ובמיוחד החינוך בקיבוץ הוא אחד הנושאים שאנו מרבים לשוחח עליהם. כיצד חינכו בעבר? כיצד מחנכים כיום? ועוד סוגיות הנוגעות לחינוך בקבוצת יבנה. לשמחתי / רצה הגורל, דני (אביה של אשתי) מרכז כיום את אתר המורשת של קבוצת יבנה. כעבור מספר ימים קבלתי ממנו טלפון בו הוא מספר לי כי נתקל בכתבה של מכל פרלמן משנות החמישים בנושא הלינה המשותפת. מכאן החל לנבוט הרעיון של עבודה זו. ככל שנחשפתי ליותר מקורות מהתקופה גיליתי עד כמה נושא החינוך היה מרכזי בחיי היומיום בקבוצת יבנה. הויכוחים והאמוציות שנושא זה עורר הם בעיני אות כבוד לקיבוץ, ומעידים על חשיבותו של נושא זה. אין זה מובן מעליו כי ישוב חקלאי הטרוד בענייני היומיום יקדיש זמן רב כל – כך לבירור סוגיות חינוכיות. אני מודע לכך כי דברים אלה יכלו להכתב על קיבוצים רבים אך באופן טבעי אני כותב על הקרוב אלי ובמקרה זה – קבוצת יבנה. במהלך המחקר לעבודה זו הרגשתי לא פעם כי הויכוח בנושא המעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית (או כמו שמופיע בעלונים "לינה על יד ההורים"), מייצג משהו גדול יותר מאשר דיון בנושא חינוך הילדים בקיבוץ. בעבודה זו אני סוקר פרשה שיש שיגדירו אותה שולית. תחילתה בחודש אוקטובר שנת 1954 וסופה בתחילת שנת 1955. אפיזודה זו הינה עוד חלק מעניין רחב יותר – המעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית בקיבוץ. בתחילת שנות הארבעים מתקיים דיון בתנועת הקיבוץ הדתי כיצד נכון לפעול. האם נכון יותר לגדל את ילדי התנועה בלינה משותפת כמו בקיבוצי התנועות המקבילות או לגדלם בלינה משפחתית. אין הכרעה ברורה בדיון ולמעשה כל קיבוץ בחר את דרכו. קיבוץ שדה אליהו בחר בלינה המשפחתית וקיבוצים אחרים ויבנה בתוכם בחרו בלינה המשותפת. אולם הויכוח לא חדל. בקבוצת יבנה עולה הנושא לדיון בשלהי שנת 1954. הוא יעלה שוב באמצע שנות השישים וביתר שאת במחצית השניה של שנות השבעים של המאה שעברה. בסופו של דבר, בקבוצת יבנה עברו מלינה משותפת ללינה משפחתית בשנת תשמ"ו. שלושים ושתים שנים לאחר הפרשה אותה אני מתאר בעבודתי.
אולם, כמו שרמזתי מקודם יש כאן משהו שבעיני הוא גדול יותר. באמצעות סקירת הדיון בסוגיית הלנת הילדים בקבוצת יבנה בשנים 1954-1955 יש כאן הזדמנות לעשות מיפוי של מוקדי הכוח בקיבוץ. או במילים אחרות: מיפוי של הפוליטיקה הפנימית של הקיבוץ. שמרנים מול ליברלים. ותיקים מול צעירים. המקורות עליהם אני מבסס את עבודתי הם עלוני הקיבוץ "ידיעות יבנה" מהשנים הנ"ל. נוסף עליהם, כדי להשלים את התמונה אני נעזר בפרוטוקולים של ישיבת המזכירות ואספת החברים. בעבודתי אני אביא את המקורות הללו לפי הסדר הכרונולוגי שלהם כדי לנסות ולהמחיש את מהלך האירועים. ישיבת מזכירות, אספת חברים, כתבה בעלון, תגובה לכתבה, תגובה נוספת. בתחילת העבודה אני אסקור בקצרה את תנועת הקיבוץ הדתי בכלל ואת קבוצת יבנה בפרט בכדי להבין את ה"נוף" שבו מתרחשת ה"עלילה".
תנועת הקיבוץ הדתי – רקע כללי
בשנת 1945 מתכנסת בקיבוץ שדה אליהו המועצה השלישית של תנועת הקיבוץ הדתי. במועצה זו נושא החבר משה אונא, מראשי התנועה, נאום בו הוא מפרט את תשעת היסודות עליהם יש לבסס, לדעתו, את החינוך . בנאומו הוא מרחיב על תשעת היסודות הללו. "1. תורה ומצוות – כיסוד להומניזם יהודי, כבטוי לשאיפה אל הטוב והנעלה. הן צריכות להוות רקע לחיי הילד, ביחוד לחייו הרוחניים, והן אשר צריכות לקבוע את תמונת עולמו ואפקו הרוחני. תמונת עולם זו תהא מבוססת על אמונה בה' והשגחתו על כל היקום. 2. הטבע, הרגשת הקשר בין האדם ובין העולם הנברא וההכרה כי גם האדם, גם החי והדומם הם יצירת ה' ובכולם מתגלמת חוכמתו וגבורתו של רבון העולמים... 3. האדם: קדושת האדם כבחיר היצירה, שבו נתגלמה ביתר הבלטה חכמת ה'...". היסודות הנוספים הם: העבודה, החברה, השיתוף, המולדת, העם וסוציאליזם. בדבריו על סוציאליזם משה אונא מרחיב ויוצר שוב את הקשר ליהדות. "סוציאליזם – הכרה, כי משטר המבוסס על הרכוש והמאפשר לכל בעל רכוש להשתלט על המוני העם על מנת לשעבדם ולנצלם, הוא בניגוד להשקפת התורה המתבטאת ... במצוות שבין אדם לחברו וביחוד בביטול זכויות הפרט על הקרקע ואוצרותיה" (שמיטה ויובל).
בהמשך דבריו הוא מפרט מהן מטרות החינוך של תנועת הקיבוץ הדתי. "שאיפתנו היא שבנינו יהיו תלמידי חכמים, כלומר שידעו ויכירו את מקורות ההלכה הישראלית ... וישמרו את צווי התורה מתוך אהבה והכרה, שיכירו את המדעים השונים ובראשם את מדעי הטבע" והוא ממשיך ומדגיש "הקמת ישוב עברי בארץ ישראל המושתת על יסודות הדת והסוציאליזם" ... ומסכם בכך שהאידיאל החינוכי של תנועת הקיבוץ הדתי צריך להיות: "תלמיד חכם, חלוץ ואזרח" .
דבריו של משה אונא על יסודות החינוך ומטרות החינוך של תנועת הקיבוץ הדתי יש בהם כדי להאיר ולהגדיר את גודל המשימה שלקחו על עצמם אותם חלוצים דתיים. הנסיון לאחד שתי תפיסות עולם שרבים רואים כמנוגדות, דת וסוציאליזם, על ידי סלילת דרך חדשה גם בשדה החינוכי וגם בשדות הארץ. כמו אחיהם מתנועות ההתיישבות הוותיקות יותר גם חלוצי הקיבוץ הדתי שאפו ליצור חברה מתוקנת בארץ ישראל. למעשה אם נוציא מדבריו את משה אונא את ההתייחסות לאל נקבל תשעה יסודות שרוב מחנכי התנועות הקיבוציות יוכלו להזדהות עמם. חלוצי הקיבוץ הדתי עזבו את ארצם, מולדתם ובית אביהם אך לא את דתם. ניתן לומר כי בתנועות המקבילות נעשה נסיון ליצור אדם חדש ואילו חלוצי הקיבוץ הדתי התעקשו ליצור יהודי מאמין חדש. סוציאליסט ויצרני מחד, ותלמיד חכם וירא שמיים מאידך.
כיוון שכך נאלצו חברי התנועה בתחילת הדרך להתמודד עם אתגר כפול. הראשון – הכשרת חלוצים לחיים בארץ במשק חקלאי. השני – הכשרת אנשים שיוכלו לפסוק הלכה לחברי התנועה. "במקום בחורים שמטרתם היא לימוד למען הלימוד, הופיעו עכשיו צעירים – חקלאים, ששאפו לדעת את התורה ככלי רוחני לשם בניית החברה הדתית החדשה בארץ ישראל" .
הקיבוץ הדתי החל את דרכו לקראת סוף שנת 1929. באותה שנה עלו ארצה שתי קבוצות קטנות של חלוצים דתיים. קבוצה אחת, מרודגס שבגרמניה, התיישבה בקצה המושבה פתח – תקווה. חברי קבוצת רודגס היו אנשי "ברית חלוצים דתיים" (להלן: בח"ד). תנועת בח"ד הוקמה בגרמניה שנה קודם לכן על ידי אותם צעירים. הם התאחדו סביב רעיון העליה החלוצית – דתית. אנשי בח"ד הקימו בגרמניה מרכזי הכשרה וריכזו סביבם את הנוער הדתי שביקש לעלות ארצה.
כשנה לאחר עלייתם ארצה חברו אנשי רודגס לתנועת הפועל המזרחי כדי לזכות בתמיכה פוליטית מגוף מוכר. בחירתם להגשים עצמם בתור קיבוץ ולא כמושב גרמה להרמת גבה בקרב הנהלת הפועל המזרחי כיוון שבאותם שנים זוהו הקיבוצים כסוציאליסטים אנטי – דתיים . קבוצת רודגס המשיכה להקרא כך גם בארץ והיוותה מוקד משיכה לחלוצים דתיים מתנועת בח"ד.
קבוצה שניה, מפולין ורומניה, התיישבה בשולי המושבה רחובות ונקראה קבוצת שח"ל ע"ש הרב שמואל חיים לנדוי, ממנסחי רעיון תורה ועבודה. קבוצה זו, כמו קבוצת רודגס, המשיכה לקלוט חלוצים דתיים מארצות המוצא של הגרעין המייסד (מזרח אירופה).
ישנו ויכוח האם תולדות הקיבוץ הדתי נספרים רק מרגע העלייה לקרקע של קיבוץ טירת צבי במסגרת ישובי "חומה ומגדל" בשנת תרצ"ז או שמא הם נספרים כבר מרגע הקמת הקבוצות כקבוצות עצמאיות ונטולות משבצת קרקע קבועה. קבוצת "רודגס" בפתח תקוה וקבוצת "שח"ל" ברחובות. שתיהן נוסדו בשנת תר"ץ. ויכוח זה תקף עד ימינו. כתוצאה מכך גם קיבוץ טירת צבי וגם קבוצת יבנה מכנים עצמם "אם הקבוצות הדתיות" וטוענים לבכורה.
קבוצת יבנה – רקע כללי
קבוצת יבנה היא המקום שבו אני מתמקד בעבודתי. קבוצת יבנה משתייכת לתנועת הקיבוץ הדתי, איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי, ונחשבת ל"אם הקבוצות הדתיות". הקיבוץ נוסד בשנת 1931 ליד פתח תקווה, ונקרא "קיבוץ רודגס" ע"ש חוות ההכשרה בגרמניה בה עשו חברי גרעין המייסדים את הכשרתם לקראת עלייתם ארצה. לאחר עשר שנים בנקודה הזמנית, בחורף של שנת תש"א (1940-41), קיבלו חברי הקיבוץ "משבצת קרקע" בשפלת החוף, והקיבוץ עלה על הקרקע במקומו הנוכחי, ונקרא שמו – "קבוצת יבנה". בשנת 2005 מונה הקיבוץ למעלה מ – 800 נפש, מהם כ- 400 חברים ומועמדים (מגיל 18 עד 98), 220 ילדים, כ- 50 תושבים והורים, וקבוצות של צעירים במסגרות חינוכיות שונות . כיום חיים בקיבוץ ארבעה דורות. מבחינה כלכלית מתבסס הקיבוץ על מספר ענפים. ענף מרכזי הוא ענף "בעלי הכנף", ובו מדגרת אפרוחי רבייה הגדולה בארץ, מדגריה לרבייה כבדה, ומדגרית הודים ולולי רביה רבים. רפת חלב גדולה, ולה שלוחת עגלים לפיטום. מכון תערובת משוכלל, ומרכז-מזון לבעלי חיים המספק את תוצרתו לרפתות רבות. ענף גידולי-שדה מספק את יבולו למרכז המזון, וכל זה בנוסף לאלפי דונם של כותנה, חמניות וגידולי תעשיה אחרים. מפעל החמוצים "קבוצת יבנה מוצרי מזון" מחמיץ מלפפונים, זיתים ושאר ירקות, ומייצר בבית הבד שמן-זית כתית משובח. "עדי – שעוני קבוצת יבנה", הוא המפעל היחיד בארץ לייצור והרכבה של שעוני יד. ענפי המלאכה – מוסך, מסגריה, נגריה, שרברבות, חשמליה ועוד, משרתים את כל ענפי המשק בנאמנות. בקבוצת יבנה פועל ביה"ס היסודי המשותף לכל יישובי המועצה האזורית "חבל יבנה". חטיבת ביניים וחטיבה עליונה מרכיבים את בית הספר העל-יסודי של קבוצת יבנה, אשר לידו פנימייה לתלמידי כיתות י"א – י"ב. בביה"ס לומדים חלק מילדי הקיבוצים של תנועת "הקיבוץ הדתי" השוכנים במרכז ודרום הארץ, ילדים מיישובי גוש עציון, וזאת בנוסף לתלמידים מן האזור והסביבה הקרובה.
הנפשות הפועלות
יחיאל מיכאל (מֶכֶל) פרלמן ז"ל
נולד בכ"ג באדר תרע"ז – 21.03.1917. נפטר בי"א באייר תשנ"ב – 14.05.1992
מֶכֶל היה בן למשפחה אורתודוקסית בהמבורג שבגרמניה. היה פעיל מנעוריו בבח"ד, הדריך ולימד בהכשרות של התנועה. עם עליית היטלר נשלח למחנה ההסגר זקסנהאוזן. לאחר שחרורו למד בישיבת מנהיים. עבר הכשרה בהולנד, ועלה לארץ בשנת 1939 למקווה ישראל. הצטרף לקיבוץ רודגס, ועבר ליבנה. לפני מלחמת השחרור, הגיע למחנות המעפילים בקפריסין באנייה "שבתאי לוז'ינסקי", כשהוא מתחזה ל"מעפיל". הוא נשאר ולימד תורה – פרשת השבוע על פי גיליונות נחמה לייבוביץ ז"ל – ושירי ארץ ישראל, ויצר אווירה ישראלית בין המעפילים. ביבנה עבד כרפתן, וכנוטר (גאפיר) ב"משטרת היישובים היהודיים" (J.S.P.). כאלחוטאי, קלט בפרוץ מלחמת השחרור את הידיעה שהמצרים מתקרבים לגשר "עד הלום". עם הקמת המדינה, כשוך הקרבות, יזם את מפעל חגיגות "שמחת בית השואבה", תחילה כמפגש של קבוצות הקיבוץ הדתי בדרום, ולאחר מכן כחגיגה להמונים מתוך הציבור הדתי-ציוני ומעבר לו. זמן קצר היה מורה לספורט. אך נסחף לתחום המוסיקה – לימד שירה, האזנה ונגינה בחליליות, וניצח על מקהלות. גם תחום טעמי המקרא הלהיב אותו, והוא התעמק בו, התמחה בנושא של פיסוק לפי הטעמים ופיתח שיטות הוראה ייחודיות. הוא עסק בהפצת הנושא במסגרת מחלקת המוסיקה של הקיבוץ הדתי, בחוברות ודפי עזר, וכן בסידרת קלטות לקריאת פרשת השבוע, ההפטרות והמגילות – קלטות אלו עדיין זוכות לתפוצה רבה. מכל גם לימד את המקצוע בבית הספר בקיבוץ, בחוגים למבוגרים, ובמשך הזמן גם בבר-אילן ובאוניברסיטת תל-אביב, ובמכללות שונות בארץ. מכל הטביע את חותמו גם בתיעוד חיי הקבוצה וחבריה ב"מבית" ובקלטות. היה פעיל בוועדות שונות (בעיקר תרבות) וכמזכיר פנים. הדריך הכשרות מצפון אמריקה, יצא לשליחות מרכזית של בני עקיבא והקיבוץ הדתי לארצות הברית, ויזם הקמת גרעיני עלייה שהצטרפו לקבוצותינו
צוריאל אדמנית (דיאמנט)
נולד בכ"ה בניסן תרס"ה – 09.06.1915. נפטר בי"ח בתשרי תשל"ד – 14.10.1973
צוריאל נולד בעיר פוזן שבגרמניה, להוריו סופי ודוד. בגיל צעיר נתייתם מאביו. סיים את בחינות הבגרות בגימנסיה בברלין. הצטרף לחברי תנועת הנוער הדתי "עזרא", ולמד שנה בישיבת "מונטרי" בשוויץ. עבר הכשרה בבלקנזיה ובגרינגסהוף, ובתשרי תרצ"ח עלה ארצה לקיבוץ רודגס. בתרצ"ט נשא לאישה את הילדה לבית הורביץ. לזוג נולדו ארבעה ילדים: יהודית, אורי דוד, גדעון והדס. ברודגס ובקבוצת יבנה מילא תפקידים רבים: מדריך ומרכז ב'עליית הנוער', מורה ומחנך בביה"ס, מדריך מחזור א' של הכשרת בני עקיבא מצפון אמריקה, מדריך של גרעין "עציון", מזכיר פנים וחבר בוועדות רבות. עבד ברפת ובמדגריה והיה גם יוזם ופעיל בחוגים תורניים. שנים רבות שימש כמא"ז. בקיבוץ הדתי היה פעיל במזכירות המורחבת והפעילה, ובוועדות שונות. היה נציג הקבה"ד בהנהלה הארצית של בני עקיבא ומדריך חברתי של גרעין ז' שהצטרף לסעד. צוריאל היה מרצה מבוקש בחוגים שונים וכתב מאמרים רבים. אישיותו הייתה ססגונית ומלאת ניגודים: היה חלוץ ההולך לפני המחנה, אך מעורב עם הבריות ואוזנו כרויה לכל. תמיד הלך "בתוך הזרם ו(גם) נגדו" (כשם הספר של אסופת מאמריו). תלמיד חכם שהכיר גם רזי מחשבה וספרות, ואיש עבודה הממאן לעשות את תורתו קרדום לחפור בה. הוגה דעות חדשן ומקורי, מסודר ומאורגן במחשבתו, בדבריו ובסגנונו, אך מרושל בלבושו ובהופעתו. חסיד בהליכותיו, בתפילתו ובשמחת קיום המצוות, אך 'מתנגד' בדרך לימודו ובתפיסת עולמו. בעל חוש הומור וכושר חידוד בלתי רגילים. עבודת ה' הייתה בשבילו הערך העליון. הוא דבק בתורה ומצוות, אך האמין שהיישום ההלכתי משתנה בהתאם לזמן ומאורעותיו ובהתחשב בשינויים החברתיים המדעיים והטכנולוגיים, ולכן גילה תעוזה הלכתית המתחייבת מן הנסיבות המיוחדות של דורנו, דור השואה והתקומה.
צוריאל היה מדריך רוחני ודוגמא אישית של רעיון תורה ועבודה. למרות עיסוקיו היה איש משפחה למופת, אהוב על כולם. נפטר לפתע בעיצומה של מלחמת יום כיפור.
גרעין עציון
גרעין עציון נוסד בט"ו בשבט שנת 1952. ייסוד הגרעין התקיים בוילהלמה – היום מושב בני-עטרות. במקום ישבה באופן זמני קבוצת בארות יצחק, לפני שעלתה למקומה הקבוע במרחק קטן משם. מקימי הגרעין היו בוגרי סניפי בני עקיבא בעיקר מירושלים, תל אביב, חיפה והקריות וחברת הנוער "אחיעזר" שבמסגרת עליית הנוער קיבלה את הכשרתה בקבוצת יבנה. הגרעין קיבל את שמו המנציח את יישובי גוש עציון שנפלו במלחמת השחרור ב- 1948. הגרעין היה גרעין בני –עקיבא התשיעי במספר הגרעינים הארציים שהוקמו שנה אחר שנה. צירופה של חברת "אחיעזר" אל הגרעין הארצי של בני עקיבא היה המקרה היחידי בו היו בגרעין חברים שלא באו מסניפי בני עקיבא, וגם לא היו בעבר חניכים בתנועה. קשה לאמוד את מספר החברים ביום היווסד הגרעין. המספר יתברר רק עם היציאה לשירות הצבאי במסגרת הנח"ל. באסיפת הייסוד השתתפו כ- 70 עד 80 חברות וחברים. הוחלט שכל חבר גרעין אשר אינו עסוק בהשלמת בגרות יצא ליבנה להכשרה ויצטרף ל"אחיעזר" שעדיין הכשירו עצמם לחיי קיבוץ. על חברי הגרעין נמנו גם בנות ומעט בנים שעדיין למדו בכיתה י"א. הם יתגייסו רק כעבור שנה עם סיום לימודיהם ויצטרפו אל הגרעין ששהה אותה שעה בהיאחזות מעל גשר בנות יעקב.
גרעין עציון נועד לעשות את שירותו בקבוצת יבנה. עד אז יבנה כבר קלטה שתי מחלקות במסגרת הנח"ל. המחלקה השניה כבר מוקמה ב"מחנה הנח"ל" אשר שכן בפאתי המשק. קליטת הגרעין החדש כבר היה סיפור אחר. חלק ניכר מחברי הגרעין היו אנשי "אחיעזר" שכבר היו חצי קיבוצניקים (חברת הנוער שכבר הייתה בקיבוץ כשנתיים). ליבנה היו תכניות ברורות לעתידו של הגרעין החדש. ביבנה עמדה חברת הילדים הבוגרת (הראשונה בקה"ד) לסיים את לימודיה כעבור שנה, והבעיה שעמדה לפני קברניטי הקבוצה הייתה כיצד לשלב את הילדים הבכורים בקיבוץ לאחר שירותם בצבא. מספרם היה מועט ובמיוחד מעט מאוד בנים. פער הגילים בין החברים לילדים היה מאוד גדול – מספר החברים מתחת לגיל שלושים היה קטן. היה ברור שילדי "ביכורים" (כך הם נקראו) יתקשו מאוד למצוא את עתידם בביתם ולא יהיה בכוחם למשוך אחריהם את המחזורים הבאים – הגדולים יותר – להצטרף לקיבוץ.
לכולם היה ברור שיבנה זקוקה בדחיפות להרבה "דם צעיר". גרעין עציון הווה פוטנציאל מתאים שמגיע ממש בזמן הנכון ואנשי יבנה פתחו מיד, בעוד הגרעין משרת בנח"ל, במערכת יחסים קרובים ואפילו הדוקים אם אנשי הגרעין. בקה"ד התגלגל באותו זמן רעיון להעלות נקודה חדשה לא הרחק מקבוץ סעד שבנגב ולפתוח גוש חדש של קבוצות. המקום היה אמור להיות על אדמות נחביר. במקום זה הוקם כעבור שנים קיבוץ "עלומים". הרעיון לא היה מגובש והחלטי ולא הגיע להחלטה סופית ומעשית. רעיון בוסר. יבנה שעקבה מקרוב אחר המהלכים של מזכירות הקה"ד, וגם היתה לה השפעה גדולה בניהול התנועה, הפעילה את כל כוחה לקבל את גרעין "עציון" אליה עם תום השירות הצבאי, ולהוריד בשלב זה כל דיון על הקמת נקודה חדשה. לאנשי הגרעין נודע על הרעיון של הקמת נקודה חדשה רק בהיותו בהיאחזות, ובלא שדובר איתם על כך ע"י גורם תנועתי כלשהו. אבל הרצון להקים נקודה חדשה היה משאת נפשם של החברים. זה היה טבעי שהצעירות והצעירים לא ירצו להשלים קבוץ של "זקנים". החיים העצמאיים בהיאחזות במשך שבעה חודשים אף העצימו רצון זה, והם בהחלט הרגישו שיש בכוחם – מכל הבחינות – להצליח במשימה. לזכות חברי הגרעין ייאמר שהם הבינו את הצורך שיש ליבנה בקבלת השלמה צעירה ולא ביטלו בשום אופן נימוק זה. ואמנם כשהיה ברור שהתנועה לא מרימה קבוץ חדש, והגרעין נועד להשלמת יבנה, ובו בזמן יבנה מהדקת את הקשרים עם הגרעין ומשכנעת אותו בנחיצות המשימה שאינה נופלת בחשיבותה מהקמת נקודה חדשה, מקבל הגרעין החלטה שהוא מוכן להגיע ליבנה. גרעין עציון התגייס לנח"ל באוגוסט 1952. באוגוסט 1954 תם שירות הבנות, הבנים השתחררו חצי שנה מאוחר יותר בפברואר 1955. 34 חברות וחברים החליטו להישאר ביבנה. כ- 20 עד 25 חברים החליטו לעזוב. הגרעין הזה הוא שכבת הביניים שיבנה כל כך הייתה זקוקה לו. למרות שהגרעין הצטרף ליבנה לבנות בו את ביתו, הוא דרש להמשיך ולקיים את המסגרת החברתית העצמאית שקיים עד כה, ולמעשה לקבל מעין אוטונומיה בנושאים ובאורחות חיים שונים. במועדון שקיבל הגרעין נערכו אסיפות שעסקו בשאלות גם מעשיות וגם אידיאולוגיות.
ישיבת מזכירות מתאריך 22.10.1954 כ"ה תשרי תשט"ו
בתאריך 22.10.1954, כ"ה תשרי תשט"ו, מתכנסת המזכירות של קבוצת יבנה לישיבה. על הפרק מספר נושאים "רגילים". שיבוץ חברי גרעין לתפקידים שונים בתנועה. השלמת ימי עיון לגרעין בתאום עם סדרני עבודה ושינוי זמני הארוחה בליל שבת. אולם נושא אחד חורג מהרצף הקבוע של הנושאים. מיכאל פרלמן מעלה לדיון בועדה את עניין "הלנת ילדים ליד הורים". מיכאל מפרט את תכניתו בקשר להלנת ילדים ליד ההורים ומסביר כי "יש צורך בהוספת ארבעים וארבעה חדרים". מיעוטם כבר קיימים ורובם (ארבעים) צריכים להבנות כחלק מהתכנית.
החלטת המזכירות: "יובא לפני [מועצה ] האספה". הדיווח לפרוטוקול הינו קצר ויבש. ישנה התמקדות בצד הכלכלי של הצעתו של מיכאל פרלמן ולא מוזכרים שום טיעונים חינוכיים או אידאולוגים.
אספת חברים מתאריך 27.10.1954 ל' תשרי תשט"ו
האספה החלה בשעה תשע ורבע בערב. יושב ראש האספה הוא מיכאל פרלמן. לאחר דיון על שיבוץ אחד החברים לתפקיד ציבורי מעלה יושב ראש האספה (החבר מיכאל פרלמן) את נושא "הלנת הילדים על יד ההורים". הדובר הראשון בדיון (החבר שלמה נ.) מציע להוריד את השאלה הזו מסדר היום. מתקיימת הצבעה על כך ומוחלט (ברוב של 30 בעד, 12 נגד), להמשיך בדיון.
הדובר הראשון י. אשר שואל מה הוחלט בדיון במועצת הקיבוץ. הוא תוהה בקול האם לא הוחלט במועצה לא לעורר את השאלה הזאת ? הדובר השני – צוריאל אדמונית, משיב לי. אשר ולמעשה מחזק את הטענה הסמויה בדבריו של י. אשר. צוריאל מזכיר את ההיסטוריה הקצרה של דיונים בנושא עד אז. הוא טוען כי כבר לפני שלוש עד שש שנים (או לחלופין לפני כ – שש שנים. הכתב אינו ברור), החליטה הקבוצה לדחות את הלנת הילדים ליד ההורים . צוריאל מוסיף לסקור את ההיסטוריה של הדיון בסוגיית הלנת הילדים ליד ההורים. הוא מפרט כי "לפני 2 שנים" (= 1952), דנה המועצה בסוגיית הלנת הילדים ליד ההורים ומסקנותיה היו שאין אפשרות טכנית לביצוע המעבר ללינה משפחתית. והוא מסיים "ועל כן גם אין צורך בדיון עיוני". ז. בן-יהודה עונה לצוריאל ומגן על מיכאל פרלמן. בן-יהודה טוען כי המועצה הטילה בזמנו על צוריאל וזאב (כנראה מעיד על עצמו), להמשיך בבירור סוגיית הלינה המשפחתית – ושניהם לא מילאו את תפקידם כראוי. בן-יהודה מגן על מיכאל פרלמן בכך שהוא טוען כי פרלמן בסך הכל פועל למימושה של החלטת המועצה בדבר המשך בדיקת הנושא. מרדכי חיות מציעה להקים ועדה אשר תכין את הדיון ואת האפשרויות המעשיות. הוא מזכיר כי ועדת חינוך פנתה כבר לועדת החינוך של התנועה בבקשת עזרה ל"טיפול בשאלה". צוריאל ממשיך בקו התקיף וטוען כי אין טעם להקים ועדה שתעסוק בשאלות ממשיות כל עוד לא התקיים דיון עקרוני באספה. אליהו מלר טוען כי יש צורך לקיים דיון עקרוני בנושא ולהתעלם מן הצדדים הטכניים. הוא מדגיש כי רק לאחר דיון שכזה ניתן יהיה להסתכל על הצדדים המעשיים. מרדכי חיות חושב בדיוק הפוך מאליהו מלר והוא שב ומדגיש את חשיבותו של בירור היתכנות טכני לפני דיון עקרוני בנושא לינה משפחתית. יששכר כוכבא מציע להזמין שני חברים מקיבוץ שדה אליהו (שבו מתקיימת לינה משפחתית), בשביל לקבל מידע כיצד הלינה המשפחתית מתקיימת אצלם. בשלב זה נערכת הצבעה האם לקיים דיון עקרוני בשאלת הלנת הילדים על יד ההורים כפי שמציע צוריאל או לערוך בירור היתכנות טכני כפי שמציע מרדכי חיות. הצעתו של צוריאל מתקבלת על חודו של קול (19- צוריאל. 18 – מרדכי), והדיון העקרוני נמשך. לאחר שהוחלט להמשיך בדיון העקרוני בסוגיית הלנת הילדים על יד ההורים מקבל מיכאל פרלמן את רשות הדיבור והוא מסביר את העניין מנקודת מבטו. מיכאל מסביר כי יש לראות את השאלה קודם כל מנקודת מבט חינוכית. כמו כן יש כאן גם עניין בריאותי הנוגע לחוסר מנוחה מספקת לילדים. מיכאל מודע לכך שיש גם צדדים שלילים ללינה המשפחתית. שיקול נוסף שמשפיע לדעתו על הדיון הוא "דחיית מועד כניסתם של חברים רבים לשיכון הותיקים" . מיכאל פרלמן מעלה את השאלה האם לינה משפחתית תבטיח באמת שקט ומנוחה לילדים ? לגבי ההוצאה הכלכלית הכרוכה במעבר ללינה משפחתית מיכאל מציע לבחון אפשרות של בניית חדרי ילדים שיהיו משותפים לשתי משפחות. ולסיום דבריו הוא מזכיר כי יש לדון גם על שאלת הגיל. מתי להתחיל ומתי להפסיק את הלינה המשפחתית.
התגובות לדבריו של מיכאל הן: שלמה א. – יש לקבל החלטה בנושא "הסידורים הסינטריים" של שיכון הותיקים כי בקרוב יחלו שם עבודות הבניה. שלמה נ. – שמלכתחילה התנגד לעצם העלאת הדיון מצדד כעת בהצעתו של יששכר להביא שני חברים מקיבוץ שדה – אליהו שיספרו כיצד פועלת הלינה המשפחתית בקיבוצם. אברהם (רודי) הרץ מדגיש כי מדובר בשאלה "חמורה ועקרונית". רודי מזהה כי ישנה מגמה חברתית העומדת בבסיסה של שאלה זו ויש להתחשב בה. הוא טוען כי צריך להתקדם קודם בשאלה העקרונית ולעשות זאת תוך שיתוף פעולה עם מוסדות התנועה כי שאלה זו קיימת במספר קיבוצים. צוריאל שואל האם הקמת בית ילדים (נוסף) ישפיע על הדיון. דובר נוסף שאת שמו לא ניתן לזהות מן הכתב טוען כי הוא עצמו בעד הלנת הילדים על יד ההורים אך מבקש לשמוע גם את הבעיות שזה עלול לעורר. מיכאל פרלמן מסכם ואומר כי יש להמשיך בבירור על ידי הבאת חברים מקיבוצים שאצלם הנהיגו את הלנת הילדים על יד ההורים.
ידיעות יבנה 24.11.1954, כ"ח חשון תשט"ו
קרוב לחודש לאחר קיום האספה בנושא כותב מיכאל פרלמן לעלון הקיבוץ "ידיעות יבנה". כתבתו מתפרסמת בחלק המרכזי של העלון . מיכאל פותח בכך שההתנגדות שגילו החברים באספה לפתוח בדיון על הלנת ילדים על יד ההורים מובנת לו. הוא גם מבין את הנימוקים שהעלו החברים. עם זאת, מיכאל מדגיש כי אינו מבין את אותם חברים הטוענים כי הכל כשורה בשיטת הלינה המשותפת. מיכאל מדגיש כי ישנן קבוצות נוספות בהן עולה שאלת הלינה של הילדים אך אינו מפרט מיהן אותן קבוצות. הוא מדגיש כי אין ברצונו בהכרח לבטל את שיטת הלינה המשותפת אך הוא מאמין כי דיון אמיתי יוביל בסופו של דבר "לתקון הצורה הנוכחית". לפני שהוא מפרט את הליקויים כותב מיכאל כי הלינה המשותפת היא "יסוד מוסד בהשקפת עולמנו" והעברת הילדים ללינה על יד הוריהם תהיה סטיה מן העקרון של חינוך משותף, אך הוא חוזר ומדגיש כי "לא יתכן עקרון המבוסס על חוסר דאגה לבריאות ילדינו". מיכאל מפרט שלוש נקודות מרכזיות: הראשונה – חוסר מנוחה ושינה לילדים. שעות השינה בבתי הילדים נקבעות בפועל על פי הילד שנרדם אחרון ולפי הילד שמקיץ ראשון. מיכאל מביא עדויות של הורים ומורים על עייפות, חוסר ריכוז ועצבנות של הילדים. וזוקף את אלה לחובת חוסר השינה בבתי הילדים. לדעתו לינה בבית ההורים תאריך את משך השינה הממוצע לילד בשעתיים. הדבר תקף גם למנוחת הצהריים. אם אחד הילדים אינו ישן בצהרים הוא יעיר את כל שאר הילדים וימנע מהם לישון. בנוסף, לטענתו, ילדים שאינם ישנים בצהרים בבית הילדים – נרדמים בקלות בבית הוריהם. הנקודה השניה אותה מפרט מיכאל היא "השכבת הילדים". מיכאל מתאר את שעת ההשכבה בבית הילדים כשעה של "רעש המולה וצעקות". השעה שאמורה להיות שקטה ויפה הופכת ללחוצה ורועשת ומלווה באזהרות ה"שומר". בעיניו זהו "עוול שאנו גורמים לילדינו מדי ערב". הנקודה השלישית היא "הפרעות בשינה בלילה". ילדים רבים מתעוררים באמצע הלילה מסיבות שונות. הילדים קוראים לאמא אך מי שמגיע הוא אדם זר (השומר). לא אמא ולא המטפלת. בנקודה זו מביא מיכאל גם את נקודת המבט של ההורים אשר "מטיילים" בשבילי המשק בלילות רעמים כיוון שדואגים הם לילדיהם אך נמנעים מלגשת לבית הילדים. מיכאל עונה לאלה שטוענים כי הילדים יבכו בשנתם גם בבית ההורים בכך שאפשרות ההרגעה בבית ההורים טובה יותר.
בצד הליקויים בלינה המשותפת מיכאל מפרט מספר יתרונות בלינה המשפחתית. "יצירת פינה שקטה לילדים, טפוח הרגשת האחריות של הילד המבוגר לאח הצעיר, השגחה יתרה בזמן מחלתם ... עשית שיעורי בית בשקט". לסיכום דבריו שב ומדגיש מיכאל כי מטרתו היא לעורר את השאלה. הוא מודע לכך שאולי "אחרנו את המועד" ולא נוכל לשנות שינוי מהותי בשיטת ההלנה. אך אין מין הנמנע לבצע שיפורים מסויימים כבר כעת כגון: שיפוץ בתי הילדים, השתלמות מטפלות, חנוך ההורים ו"ביצוע החלטות ביד חזקה". מיכאל ממתין לביקורם של חברים מקבוצות אחרות שיגיעו ליבנה ויחוו את דעתם על סוגיית ההלנה. הוא מזכיר בסוף דבריו את "אחוד הקבוצות והקבוצים" שמסרה את העיסוק בשאלה זו לבעלי מקצוע שיחקרו את הנושא לעומק ויגיעו למסקנות תוך שנתיים. ולסיום מבקש מיכאל מועדת חינוך שלטענתו היא זו שעוררה את הדיון, להמשיך ולכוון אותו.
ידיעות יבנה 8.12.1954 , י"ג כסלו תשט"ו
כשבועיים לאחר כתבתו של מיכאל בעלון עונה לו צוריאל אדמונית מעל דפי העלון. תגובתו של צוריאל מתפרסמת במדור "תגובות". צוריאל מתחיל בתזכורת לדבריו של מיכאל על כך שהוא (מיכאל), מבין את המתנגדים לדיון. זוהי אמירה לא ממש מדוייקת כיוון שמיכאל פרלמן מבין את המתנגדים לרעיון הלינה המשפחתית אך לא את המתנגדים לעצם קיום הדיון. צוריאל מבקר את מיכאל על כך שבחר להעלות את הנושא לדיון באספה ללא הכנה מראש דרך המוסדות המקובלים. הערה זו אינה ברורה לי כיוון שמיכאל העלה את הנושא בישיבת המזכירות בתאריך 22.10.1954 ושם הוחלט כי הנושא יובא בפני האספה. צוריאל תוהה מהי מטרתו האמיתית של
הדיון שהתנהל באספה. לדעתו המטרה הייתה לשפר את תנאי ההלנה בבתי הילדים. אולם, אם זאת באמת המטרה אסור לדעתו לנהל לשם כך דיון עקרוני על האפשרות של מעבר ללינה משפחתית (הוא מכנה זאת "לינה נפרדת"). דיון שכזה משתק מראש כל יוזמה לשיפור התנאים בבתי הילדים כי מה הטעם בשיפוץ בתי הילדים אם אולי יעברו ללינה משפחתית ("נפרדת"). יווצר מצב שבו התנאים הגרועים בבתי הילדים גרמו לדיון, והדיון מונע את שיפור התנאים. ולכן, יש, לדעתו של צוריאל, להוריד את השאלה מסדר היום במהירות האפשרית. צוריאל מודיע מראש כי אין בכוונתו להכנס לדיון על השאלות החינוכיות שהעלה מיכאל, (ואף רומז להחלטת האספה על הבאתם של חברים משדה אליהו לשיחות בנושא). לטענתו מעבר ללינה משפחתית ישפיע רבות בפן החברתי. הוא מפרט כי כל הכסף שיושקע במעבר ללינה משפחתית לא יושקע במקומות אחרים. הוא שב ומזכיר את עניין שיכון הוותיקים. באותה תקופה אמור היה להתחיל שיפוץ בשיכון הוותיקים. במידה ויעברו ללינה משפחתית השיפוץ לא יתבצע. נוסף על כך, צוריאל מזכיר את בקשתו של שלמה נ. כי יש לחכות עם ההצבעה עד קבלת גרעין עציון לחברות כדי שיוכלו להשתתף בהצבעה כיוון שהיא נוגעת בעתידם . צוריאל מסכם באמירה עקרונית. "כל זה מראה שאין לשאלה זאת צדדים חינוכיים בלבד. וחינוך הילדים וגם דאגה לבריאותם יכולים להיות תמיד רק פונקציה של כללי החיים ולא הבסיס היחיד".
ידיעות יבנה 5.1.1954, י"א טבת תשט"ו
כמעט חודש לאחר תגובתו של צוריאל מופיעה כתבה מעניינת ב"ידיעות יבנה". מה שמעניין בכתבה זו הוא קודם כל מי שכותב אותה. הכתבה נקראת "הלנת ילדים מנקודת מבטו של צעיר...". הכתבה דנה בסוגיית הלינה המשותפת מול הלינה המשפחתית אך הכותב אינו בעל ילדים ואף אינו נשוי. יתרה מכך, הכותב אינו חבר הקיבוץ אלא בן גרעין שנמצא בתהליך קבלה . בכתבה מפרט הכותב את התהליך שעובר הקיבוץ סביב הדיון בנושא ומספק נקודת מבט מעניינת. חשובה ביותר קריאתו לחברי הקיבוץ להמתין עם ההצבעה בעניין כדי שגם דור העתיד של הקיבוץ (חברי גרעין עציון) יוכלו לקחת חלק בעיצוב עתידם. הכתבה פותחת בתיאור הלך הרוח בשבילי הקיבוץ. הכותב מכיר בכך שהנושא כבר לא נמצא במרכז סדר היום הציבורי ולראיה הוא מביא את התיאור הציורי של שיחות החברים. אותן שיחות לא פורמליות המתקיימות בשבילי המשק, בארוחות, בענפים, על הדשא וכו'... הכותב מציין כיצד "כאשר הייתה על הפרק כמעט ולא פסקה מלעלות בכל וכוח שהוא". בקשתם של חברי הגרעין היא להמתין עם ההצבעה בנושא לינת הילדים עד אשר יתקבלו לחברות בקיבוץ. המשמעות של שימור או שינוי שיטת הלינה תשפיע רבות על רצונם של חברי הגרעין להיקלט בקיבוץ. כגרעין – עמדתם המוצהרת היא שימור הלינה המשותפת . מבין השורות ניתן לשמוע את הטענות שהושמעו כנראה כלפי הגרעין בדבר היותם צעירים וחסרי ילדים ולכן לא צריך להמתין עם ההצבעה כי העניין עדיין לא נוגע להם ישירות.
מקריאה בכתבה עולה כי הוחל בביצוע החלטת האספה בדבר הבאת חברים מקיבוצים אחרים שיספרו כיצד מתבצעת הלינה המשפחתית אצלם. בתארו את השיחה עם החבר מקיבוץ שדה אליהו עולה ביקורת קשה כלפי עצם הבאת אותו חבר. הוא אף משווה את החבר משדה אליהו לאדם מן העיר מבחינת תפיסת עולמו והדברים שנשא בפני חברי קבוצת יבנה. המחבר מלין על כך שיש התמקדות בצד הטכני של העניין. זה יוצר רושם כאילו מבחינה עקרונית ישנה הסכמה בדבר המעבר ללינה משפחתית ורק אילוצים טכניים מונעים את המעבר. לסיכום הכתבה ישנה פניה אישית לחברי הקיבוץ "רציתי רק לחדש את ההרהור בדבר בקשר לבעיה הנידונה, עוד טרם שהיא תכנס לשלב רציני יותר. כדאי גם ל"מהרהרים" להעיף מבט על מחשבתנו, דעת הגרעין, ולפחות להשהות את העניין עד אשר נהיה גם אנו חלק מהגוף החברתי כולו, אשר באפשרותו לשנות עקרונות...".
סיכום
אם נתמקד אך ורק בויכוח שהתקיים בשלהי שנת 1954 ותחילת שנת 1955 בנושא הלנת הילדים בקבוצת יבנה – האם נכון להמשיך בלינה המשותפת או שמא נכון דוקא להעביר את הילדים ללינה משפחתית – הסיכום יהיה קצר ופשוט. בטווח הקצר: לאחר תהליך שבו נערכו שיחות לציבור הרחב עם חברים מקיבוץ שדה אליהו שבו התקיימה לינה משפחתית, ובמקביל בדיקות היתכנות כלכליות למהלך של מעבר ללינה משפחתית. נערכה הצבעה באספת החברים והוחלט להמשיך בלינה המשותפת. לעומת זה, אם נתבונן בפרספקטיבה רחבה יותר, בטווח הארוך: בקבוצת יבנה עברו בסופו של דבר מלינה משותפת ללינה משפחתית. אמנם מדובר בתהליך ארוך (המעבר התבצע רק בשנת תשמ"ו), אך בסופו הילדים עברו לישון בבית הוריהם.
אולם התמקדות אך ורק בתוצאות הויכוח מחמיצה עניין גדול ומהותי יותר ,לדעתי, בחיי הקיבוץ. ברצוני למפות באמצעות הדיון בסוגית ההלנה בקבוצת יבנה את הכוחות הפועלים בקיבוץ. אקדים ואומר כי מוסדות הקיבוץ הצליחו לשמור על נייטרליות במהלך כל הדיון. כוונתי למזכירות הקיבוץ, לאספת החברים ולעלון הקיבוץ. מה שיפה בעיני בדרך שבה מתנהל הקיבוץ הוא ההקפדה על הליך דמוקרטי. המזכירות מקבלת מראש את הנושאים השונים אך את רובם היא מעבירה להכרעת הציבור. האספה דנה בכל אחד מהנושאים ולכל חבר וחברה יש זכות דיבור. גם כאשר הנושאים טעונים מאוד מתקיים דיון מסודר ומתועד. העלון בעיני הוא מכשיר חיוני ביותר לקיום חברה דמוקרטית בקיבוץ בכך שהוא מעניק את זכות הדיבור (הכתיבה) לכל תושבי הקיבוץ, גם אם אינם חברים. מכיוון שהמוסדות של הקיבוץ נייטרלים מטבעם הם מהווים פלטפורמה שבה באים לידי ביטוי (בצורה של דיבור וכתיבה) הכוחות השונים הפועלים בקיבוץ ומיוצגים על ידי חברים שונים וקבוצות אינטרסים שונות. בויכוח על אודות ההלנה בקבוצת יבנה באים לידי ביטוי מספר כוחות. מישור אחד הוא זה שבו מתנגשים השמרנים מול הליברלים. דוגמא טובה לכך היא הויכוח שבין שלמה נ. שמבקש למנוע את הדיון בנושא זה באספה לבין זאב בן יהודה. דוגמא נוספת וטובה אף יותר היא הויכוח שבין צוריאל אדמונית למיכאל פרלמן. שניהם מסכימים כי המצב בבתי הילדים אינו טוב. צוריאל נצמד לתכניות פיתוח כלכליות ומסרב לשנות דבר ואילו מיכאל מדגיש את הצד החינוכי ומנסה להוביל מהלך שישנה לחלוטין את פני הקיבוץ. כוחות נוספים שמתנגשים כאן הם הותיקים מול הצעירים. דבר זה בא לידי ביטוי בכתבה של נציג גרעין עציון. חברי גרעין עציון מבקשים שישתפו אותם בקבלת החלטות שישפיעו על עתידם. מולם עומדים חברים שטוענים כי הדבר לא נוגע להם כי הם צעירים ואין להם עדיין ילדים. נושא הותיקים עולה גם מדבריהם של מיכאל וצוריאל בדבר שיפוץ שיכון הותיקים אל מול שיפוץ בתי הילדים.
כוחות אלו: ליברלים, שמרנים, צעירים וותיקים. המשיכו להתקיים בקיבוץ גם לאחר שפרשה זו הסתיימה. הם קיימים בו עד היום. חשוב להדגיש כי אין בהכרח קשר בין הגיל לבין השיוך הרעיוני. ישנם צעירים שמרנים ולעומתם ישנם ותיקים ליברלים. המשותף לכולם הוא ההקפדה הקנאית על קיום שיח דמוקרטי.
הנימוקים שעלו בשנות החמישים (כולל עניין שיפוץ בתי החברים הותיקים), עלו שוב בשנות השבעים והשמונים והפעם התוצאות היו הפוכות. בשנת תשמ"ו עברו בקבוצת יבנה ללינה משפחתית.
תודות
לצוות ארכיון קבוצת יבנה, יסכה כוכבא ועפרה עמיר. על העזרה במציאת החומר. ההתעניינות. הרעיונות הטובים והחיוך.
לדני הרץ, מנהל אתר מורשת יבנה. על הרעיון הראשוני. על העזרה במציאת חומר. על העצות הטובות.
ביבליוגרפיה
1. אור, מ. הקבוץ הדתי והתפתחותו, הוצאת הקיבוץ הדתי, ת"א, תש"ו.
2. ברוכי, נ. הקיבוץ הדתי בשנים תש"ח – תש"ך, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". חמו"ל. רמת-גן. 2008.
3. בן – אדמון, מ. מרד ויצירה בהגות הציונות הדתית: משה אונא ומהפכת הקיבוץ הדתי. הוצאת אונ' בר – אילן. ר"ג. 2003.
4. הרץ, א. נושא אלומותיו. הוצאת הקיבוץ הדתי, תשס"ח, 2008.
5. וגנר, צ. שנה בשנה: נקודות ציון בתולדות הקיבוץ הדתי. הוצאת הקיבוץ הדתי. ת"א. תשנ"ח.
6. כהן-אמיר, מ. למה הם דתיים? : דרכי אימוץ השקפת עולם דתית ואורח חיים דתי בקרב בני הקיבוץ הדתי. חמו"ל. רמת גן. תשס"ה. 2005.
7. כץ, י. תורה ועבודה בבניין הארץ: הקיבוץ הדתי בתקופת המנדט. הוצאת אונ' בר – אילן. ר"ג. 1996.
8. הקיבוץ הדתי. הוצאת הקיבוץ הדתי. ת"א. תשל"ו.
9. עמודים (ידיעות המזכירות). הוצאת הקיבוץ הדתי. ת"א. תשט"ו.
10. אתר קבוצת יבנה: http://www.yavnet.org.il/mainsite.asp?sitename=kvyavne
11. אתר מורשת קבוצת יבנה: https://www.moreshet-kvyavne.org.il/
|
|
|
|
