ובבית

  מאיר שילוח1/2/1957                                          ובבית

באותו בוקר  של יום א' נודע סו"ס ,שאכן בשעה טובה ומוצלחת יצאה  משלחת מחברי הקבוצה

לרפיח לקבל את פני יהושוע. על לוח המודעות נמסר ייתכן שיהושוע יגיע 

לקבוצה בדרך לתל אביב ,או מתל אביב .לא ידועה השעה. לשם ריכוז של כל

הציבור על יד החצר יינתן אות-אזעקה, מתבקשים להיות מוכנים. ההודעה הזאת

נפוצה חיש מהר בין כולנו ופה ושם נראו כבר ההכנות הראשונות לקראת  

קבלת הפנים החגיגית ותפילה אחת בלב שאומנם נזכה לראותו היום ושאותן

ההכנות לא היו לשווא.

בהיותי שקוע בלימוד בישיבה  ניגשו אלי כמה בחורי ישיבה בבהלה  שהנה

פרצה שריפה במשק. נשמע קול אזעקה ואש נראתה מצד המתבן .הרגעתי

אותם ,וגם אני מיהרתי לאותו מקום .והנה עוד מרחוק  התגלה לפני מחזה

מרהיב עיניים :מדורות דולקות כלהבה אחת .הנמשכת ממחסן הגן עד לחדר

האוכל. בית-הכנסת היה מואר בכל האורות. ובשדרת האש מחכים כל

הציבור, נשים וילדים, זאטוטי בית הספר, זקנים וצעירים. אין להניח  שמישהו

נשאר  בבית .רעש והמולה, מתיחות  על כל  צעד  ושעל.

מחכים קרוב לשעה, ובכל פעם  שנראו מכוניות  מרחוק  מופנות כל העיניים

לאותו כיוון. ושוב אכזבה: לא הגיע. אכן ההרגשה הכללית  היא  ,שמי  שנעקר 

מתוכנו   בצורה  אכזרית  עומד  שוב להוות חלק  מוכנו. ופתאום  נשמע  קול 

.אזעקה. שיירה  של מכוניות  שלוש  במספר  מתקרבת מגבעת וושינגטון  לכיוון 

השער  .זרם  חשמלי  עובר בין כולנו ,לרגע דומייה. והנה יהושוע מופיע ,נישא

עלעל כתפי חבריו  ושירה אדירה: "אמר ה' מבשן אשיב,"

יהושוע עובר בין שדרת  הלפידים עד לבית הכנסת.

ובפנים הרגשה של חג  נסוכה על כל הציבור, נדחקים כולם לברכו. יחיאל ג.

פותח  בפרק תהילים, תפילת הודייה, וממשיך בתפילת ערבית. מורגש ברגעים

אלו ייחודנו בתור ציבור דתי היודע לתת ביטוי למאורעות הזמן בהלל והודייה

לפני ה' ולהפכם לחוויה דתית.