חנות
קטנה ומטריפה
לפני
הרבה שנים שלחו אותי לעבוד בחנות, החנות היתה מתחת למחסן הבגדים במקום שבו מוישל'ה
מתקין היום מסגרות. שם פגשתי את גלה, והיא הסבירה לי שהתפקיד שלי לעמוד על יד מיכל
הגלידה ולתת ארטיק למי שקנה, ובסוף העבודה קיבלתי ארטיק כתודה על המאמץ. ארטיק היה
בימים ההם משהו שקיבלו ליום הולדת או חג, לא סתם ביום של חול. בחנות היתה מעט
אספקה קטנה, מדפים עם קפה, מסטיקים, סבונים טובים, ועוד מעט דברים, וכן שילמו
ב"בונים". מה שהיה פעם כסף יבנאי. עברו הרבה שנים מאז וגם גלה כבר לא
איתנו, אבל החנות כבר לא מתחת למחסן ויש בה בהחלט המון מוצרים. המדפים מסודרים
ומושכים, ורק תבוא ותקנה.
החנות
נמצאת על המסלול היומי שלנו. בדיוק כמו שאנחנו הולכים למיני או לאכול, אנחנו לא
מקדישים הרבה מחשבה ואם חסר משהו נכנסים לחנות. אם חשבתם שכל מה שיש שם נראה לנו
מובן מאליו, אז - לא! הכל דורש מחשבה ועבודה רב. ניגשתי ושאלתי את עובדות החנות מה
אנחנו אוכלים הכי הרבה. ציפיתי לתשובה: ממתקים. נכון, ממתקים הם מרכיב גדול בסל
הצריכה שלנו. מתברר שאנחנו קונים הכל, אפילו מוצרי בשר. החנות מציעה מבחר בשרים
שלא מבייש סופרמרקט בעיר: נקניקיות, פרגיות, ירכיים כנפיים, עוף קפוא. "הכל
הולך?" אני שואלת. "הכל רץ" עונים לי. מה עוד אנשים אוהבים? מסתבר
שהחנות שלנו מספקת הכל. חומרי ניקוי, בשרים, ממתקים, משקאות קלים, יין, גלידות,
כלים ועוד.
גם
הקונים מגוונים. את הילדים אפשר למצוא בצהריים, אם האוכל 'למעלה' בחדר אוכל, לא
מספק, החנות היא פתרון נפלא. ארטיק, קרטיב, קליק, ביסלי ובמבה הם תחליף לאורז, בשר
וירקות. עקרות הבית מחושבות יותר: תוספי אפייה, קפה, תה טוב, גלידות, בשר כתוספת
לשבת או לאירוע חגיגי, מפיות, כלי אפייה, כלי ניקוי. הצרכים מרובים. למבוגרים יותר
העוגות הטעימות, ממתקים לנכדים, מתנות קטנות וכלים נאים, וכמובן ביקור שבועי של
נכד עם סבתא לממתק שבועי. ואיך שכחנו את הפיצוחים - בכל הצורות, קלויים ולא
קלויים, גרעינים העושים דרכם לאביגדור ואריה ברנע לקלייה השבועית, בוטנים ושקדים
ושאר צימוקים, משקאות קלים לסוף שבוע לכבוד שבת, ועל כל אלה עובדות החנות מנסות
להספיק לפזר על המדפים ולשים מחירים. הקהל שלנו בודק את המחיר ולפעמים אומר
"יקר מדי" או "בחודש הבא". גם תלמידי ביה"ס נהנים ממגוון
מוצרים, החל מתיקים וכלה בעפרונות, מחקים ושאר צבעים.
בלי לשים
לב החנות שפעם היתה אספקה קטנה, הפכה למשהו מרכזי בחיינו, ומאד נוח ללכת לחנות.
להיכנס ולראות מה חדש, "לשטוף את העיניים" הפך למנהג קבוע, לא תמיד
קונים אבל תמיד נכנסים לראות מה חדש על המדף. אפילו בשביל פרחים לשבת כבר לא צריך
לנסוע לצומת כדי לקנות. הנגישות שלנו לחנות ושעות פתיחה בכל יום הפכו אותה למשהו
מובן מאליו. החנות היום היא בעצם ספק לכל מה שאין לנו בחדר האוכל, והיא מקיפה את
כל תחומי החיים שלנו. עובדות החנות משתדלות לחפש ספקים זולים ולרענן את החנות
במוצרים חדשים או נוספים.
היה פעם
מוסד של מרכז קניות. זוכרים אותו? כל מי שרצה משהו, ניגש למרכז הקניות, תיאר את מה
שהוא מחפש, והמרכז היה מביא את הסחורה. היום הבקשות הללו מופנות לחנות, והיא בעצם
גם "ריכוז קניות". כל מושג הצריכה השתנה עם השנים. היום לרשותנו מגוון
רחב של סוגי שמפו. לפעמים שואלים איזה לקחת. פעם לקחנו שמפו "אצל חנוכה"
- עוד מושג מהעבר. ולמי שלא יודע מיהו חנוכה, נזכיר ש"חנוכה", עובד שכיר
שהיה כאחד מאתנו, וזאב בן אהרון יחד חילקו לנו "אספקה קטנה", מה שנקרא
היום "יעל הראל", ושם קיבלנו גם שמפו או מרכך צהוב ורוד, שהובאו במיכלים
גדולים ונמזגו לבקבוקים תוצרת בית. את חנוכה וזאב החליף מוישל'ה יבדל"א, שבנה
מחסן מרווח ושכלל את האספקה הקטנה, הפך אותה ליותר גדולה ומרווחת וחילק לנו גם
מזוודות לנסיעה. למעשה הוא הכין לשושנה, ציפי ויעל את החצרנות כמו שהיא נראית
היום. "אה, יבנה של פעם". החנות של היום מקיפה את הכל, העובדות המסורות
מחזירות למדפים את מה שקנינו היום והעיקר שיהיה לנו תמיד מתוק בפה ולהרבה זמן.
תודה
לעובדות החנות שסיירו איתי בין המדפים, ובמיוחד לנעמי טסלר.
רחל
שנקר
25/2/1011
|
