4/1/1994
"הפרמל"
(מתוך
דברים שנאמרו במסיבת חנוכה)
בהזדמנות
זו כשמדברים על ענפי השלחין מוכרחים בראש ובראשונה להזכיר את ענף ההשקאה. ההשקאה
היא לכל הדעות הגורם המכריע ביותר בענפי השלחין. ואם כבר הזכרנו את ענף ההשקאה,
הגענו לעיקר, והעיקר בהשקאה הוא הפרמל, הטרקטור הזקן. הגיעו לידינו קטעים
אחדים מיומנו של אותו טרקטור שנכתבו על ידו בכתב יד מטושטש ובלתי ברור מלווה כתמי
שמן, דם ודלק רבים, בעזרת מומחים בגרפולוגיה הצלחנו לפענח קטעים נבחרים ממנו
והריהם לפניכם:
נולדתי
בחוץ לארץ, לפני שנים רבות, כשנולדתי היתה הפסקת חשמל בעיר, והיה לי חושך בעיניים
והרגשה זו ליוותה אותי כמעט במשך כל ימי חיי. תקופת הזוהר שלי בקיבוץ הדתי יבנה,
היתה לפני שנים אחדות כשבעלי הבלעדי היה ראובן קרמר זכור לטוב. הייתי אז כנסיך
מזרחי בהרמון עתיק, שאר הטרקטורים שהיו אז במשק הביטו עלי בהערצה אילמת. כשהתחילו
לשעמם אותי הוויכוחים בין ראובן קרמר
ומרדכי וויזר על היחס לפועלים השכירים, נכנסו לתמונה בזה אחר זה יצחק
פרידברג שהיה בימים הטרום מזרוניים שלו, וכן מקס, שהגיע אלי אחרי שהאופניים שלו
שבקו חיים לכל חי. זה היה השיא הייתי מרכבתו הפרטית של מלך הירקות בכבודו ובעצמו,
בשעות הדחק הייתי מציע למקס את עזרתי והייתי מוביל ארגזים ריקים, כ- 14 שורות גובה
בלי להפיל אף ארגז.
בבוקר
בהיר אחד הרגשתי שמישהו קופץ עלי, ובשעת הצהרים של אותו היום עזבני מקס, נתברר לי
שהזקנה קפצה עלי ומיד הודחתי ממשרתי, - הפרמל עשה את שלו - הפרמל יכול ללכת -
למרכבתו של מקס נרתם סוס אדמדם וצעיר פרגוזון שמו. ואני טולטלתי מיד ליד עד שקיצי
הלך וקרב, ונפלתי לידיהם של המשקים. כ- 10 חודשים הצלחתי להחזיק מעמד בתנאי הקיום
החדשים, עבודה בלי הרף יום ולילה, רטיבות בלתי פוסקת....
כאן היו
כמה כתמי דמעות נפט גדולים וההמשך מטושטש. עד כאן.
17/11/1960
שלום יומני
הקטן, מזמן כבר לא כתבתי בך. היה לי פשוט חבל על הדיו, אבל הבוקר יש לי משהו נחמד
לכתוב בך. השיחה שנתקיימה לפני כמה שעות בין אליעזר טסלר מראשי האינקוויזיציה לבין
מאיר פרידמן. ד"ר מאיר פרידמן, הרופא המשפחתי שלנו, רופא אף אוזן גרון, כליות
ולב - קרבורטור וסטרטר. אליעזר בעל מגפיים התקרב על בהונות אצבעותיו ונכנס למוסך
בדלת האחורית כשהוא מנסה להתחמק מעינו החדה של הד"ר אך לא הצליח והד"ר
פתח עליו בשאגות - מה אתה רוצה? שוב באת? הוא כבר לא שווה כלום, מה אתה חושב אני
אתקן ואתם תשברו? אליעזר ניסה להתגונן ואמר - תראה מאיר זה שום דבר צריך רק לנקות
את הפלגים הוא פשוט לא רוצה להידלק, והוא באמת צדק הכל היה בסדר פשוט החלטתי לשם
קץ לחיי הכלב, ודי, סירבתי פשוט להידלק.
ומאיר
מתקיף - מה אתם רוצים ממני, אין לי אנשים, קח מפה את הטרקטור הזה, מי צריך אותו,
בשביל מה אתם צריכים טרקטור, תלכו ברגל, תיקחו אופניים, תרכבו על חמור, מה אתם
צריכים טרקטור מה? ואליעזר שהחל להחוויר ולהסמיק חליפות עונה בעוז - מה אתה מדבר,
תצא פעם החוצה, ותראה בעצמך - בלי טרקטור אי אפשר להשתלט על השטחים.
ומאיר
ממשיך - אתם יושבים כל היום ונוסעים, ביום ובלילה, ואל תספר לי שעובדים בו כל
הזמן. אני ראיתי אתכם מסיעים את הבחורות שלכם את הילדות שלכם...
- איזה בחורות, מה אתה מדבר!
- אתמול אני ראיתי את זלמן מסיע את חיה לכביש
החוף וככה זה כל יום כל יום.
- תשמע מאיר, אבל אתה אל תגיד לי שבגלל זה הוא
לא עובד עכשיו...
- כן כן אני יודע, הוא לא עובד כי אתם מכניסים
לו סולר במקום בנזין....
- נו זה קורה לעתים רחוקות...
- נו ואני שואל אותך, אתם חושבים שמכניסים לו
סולר, והוא כבר טרקטור דיזל. אתם הורסים אותו.
- שמנים כבר לא החלפתם חודשיים. גריז הוא כבר לא
הריח שנה.
- כאן פקעה סבלנותו של אליעזר, קפץ עלי הכניס
מהלך רביעי ובדהרה עצומה הסתער לעבר המוסך, חשבתי שקיצי קרב. אך לרוע מזלי היה
הבור עליו עליתי מכוסה בקרשים, ואז הרגשתי ע"י הלב לחץ עצום. אלה היא הברקסים
שלחצו עלי עד שנעמדתי ונשתתקתי. אליעזר ירד ממני שלף את מפתח הצינורות המסורתי שלו
מתחת לכסא ונעלם בכיוון בלתי ידוע.
שקט
השתרר במוסך הגדול, ורק אז הצלחתי להבחין במכונית קטנה ומושכת שעמדה לימיני. היתה
זאת הרנו, ניסיתי לקרוץ לה בפנסי הימיני אך הוא לא פעל, כרגיל, היא במילא לא מביטה
על זקנים כמוני. והד"ר עומד לידה מלטף ומלטף והיא מחייכת אליו, הרגשתי משהו
נצבט לי בלב, ואז לפתע התרומם מאיר, עזבה לנפשה וניגש בצעדים מדודים אלי, שלף
מחגורתי את סמרטוטו המפורסם ובתנועות יד אבהיות החל למחות את דמעות השמן ואגלי
זיעת הנפט מעל מצחי. גל של אושר הציף אותי, והוא הוסיף ואמר - נו נו אל תבכה, אתה
כבר לא ילד, יהיה בסדר, יהיה בסדר. מיד נעשה לך ניתוח קטן, ומחר בבוקר תצא מכאן
אדום ועליז.
כאן פרצו
מיליוני דמעות מעיני ואמרתי לו.... אני יודע, אני לא אבריא לעולם, אני אבוד, אבוד
בגילי - כבר לא יוצאים כל כך מהר מהמחלות האלה ואיך הם מתעללים בי, שום טרקטור
צעיר לא היה עומד בזה. למשל שלשום, עבדתי כל הלילה, הלכתי לישון ב- 3 וחצי, נרדמתי
בערך ב- 4 וב- 4 וחצי אני מתעורר לפתע,
כשעל כסאי יושב זר, ומתחיל למשוך ולתלוש ולדחוף, ואני כחמור טוב נדלקתי מיד, והוא
בלי רחמנות מתחיל להריץ ולהעיף אותי, ישר למגדל הדלק. חשבתי נו, נשתה משהו ונמשיך,
ואז מה הוא עשה, פותח את פי בכוח ומשקה אותי סולר, סולר ממש. מימי לא שתיתי משקאות
חריפים כל כך, מילא נפט ובנזין מעורבבים בכל מיני צורות, אבל סולר.... התחיל
להסתובב לי הפקונג ראש וקיבלתי סחרחורת נוראה, כשלאחריה שלשול איום, והוא קופץ עלי
ורוצה להמשיך. כאן אמרתי די, נעמדתי ולא זזתי ממקומי, והוא ירד והלך לו. נשמתי רגע
לרווחה והנה חזר והביא עמו את ה- BMD, קשר לי שרשרת עבה מסביב
לברך והחל למשוך ולסחוב ולגרור ואני - תסלחו לי - כל שתי דקות...(שלשול זה שלשול),
והם סוחבים ולא אכפת להם, ואני בשלי איני נדלק בשום אופן. כשעלה השחר הם התייאשו,
עד שבא אליעזר והביאני הנה.
הר
ד"ר אני כבר לא מאמין שאצליח להבריא, אני כבר לא אצא מכאן, כתבתי כבר צוואה,
היא נמצאת בסככת הטרקטורים מתחת לבקבוק המים המזוקקים שמימי לא זכיתי לשתות מהם.
הגלגלים וההגה - לגן כחול, ידית החילופים והפנסים לגן הירוק, את הפיגומים שבנו לי
על הגב תחזירו לווילי, כן, זהו ותקברו אותי ע"י הדודג', שנינו נולדנו
בדטרויט.
תמסרו
שלום לראובן קרמר, הוא באמת היה בחור טוב. לגוגל תמסרו שאני כועס עליו מאד, על
שעזב את ענף ההשקאה, לו היה נשאר עוד שבוע שבועיים הייתי כבר מזמן עובר לעולם
שכולו טוב ולא הייתי סובל כל כך. ולבסוף עוד משהו דוקטור, עשה משהו למען האליסים,
מזעזעת אותי המחשבה שהם יצטרכו עכשיו לסבול את כל זה.
כאן היו
עוד כמה שורות מטושטשות עד שנפסק לפתע לגמרי.
יורם
זמוש |
