ידיעות יבנה, 23/11/1955
חתונה
בפעוטון ד'
(מפי
המטפלת)
"ילדים", מכריזה המטפלת, "ביום
שלישי יש חתונה". הילדים רוקדים סביבה, שמחים למאורע החשוב. וכאן באה השאלה
המכרעת: "מי החתן? ומי הכלה" שמות בעלי השמחה אינם מספקים אותם ואינם
מרפים מן המטפלת עד שיודעים בדיוק מי הם החתן והכלה.
יום
החתונה הוא חג גדול לילדים. ראשיהם עטורים זרים, תלבושתם אחידה - כחול לבן, ששים
ושמחים הולכים הם לברך את הכלה ו... לקבל סוכריה. אח"כ, בשעת החופה, הם
יושבים קרובים ביותר למקום הטקס, שקטים ודרוכים ואינם גורעים עין מן הנעשה על
הבמה. אף המטפלת נשכרת: ביום זה כל הילדים הם ילדים טובים, אינם ממרים את פיה,
הולכים לישון בזמן כדי לקום ערים ורעננים למאורע הגדול. יום אחד החליטו הילדים
לעשות חתונה משלהם. ועוד החליטו: להכין הכל בעצמם, בלי ידיעת המטפלת, כשתגמרנה כל
ההכנות להזמין אותה להשתתף בשמחתם. לקחו את ישי אביטל ועשו אותו חתן, חנה גור אריה
הכלה, הרב היה אריה בוכסטר ואחרון אחרון חביב צביקה שריד שהוא יוסקה הטרקטוריסט.
לבושי צבעונים, כמו אבא ואמא, התאספו הילדים בפארק. החתן והכלה עלו על הבמה, ספסל
אחד, והרב עשה את הברכות. "ברוך אתה... בורא פרי הגפן!" (בני הזוג שותים
מכוסות מים) וכל הילדים עונים אמן. - "טבעת זו היא שלך", אומר ישי לחנה
ומוסר לה טבעת של וילון. וכל הילדים צועקים מז"ט מז"ט ומתחילים לשיר
שירי חתונה ושאר שירים דתיים. כמובן שטקס שבירת הכוס לא נשכח מהם וישי רוקע ברגלו
בחזקה ושובר איזו חתיכת זכוכית. אחרי החופה - הטרקטור. החתן והכלה מטפסים על העגלה
הירוקה של הפעוטון - "ואל תשכח שחנה היא הכלה שלך, עזור לה!" מדריכה
אלישבע פרונק את ישי. ישי עוזר לכלתו לשבת בעגלה, צביקה מושך את העגלה וכל הילדים
עוזרים לו לדחוף אותה, ומתחיל הסיבוב. בסוף הסיבוב מקיפים הילדים את בני הזוג,
שרים ורוקדים, הם אינם מאריכים בריקודים, כי החתן והכלה צריכים עכשיו לנוח. בסופו
של דבר הולכים החתן והכלה להתייצב בפני הורים.
וכך,
מסיימת המטפלת היתה החתונה בפעוטון ד'. אולם, מי שלא ראה חתונה זו בעיניו יקשה לו
גם לתארה בדמיונו. זה היה נחמד !!! |
