המקהלה של מכל

זמרה

 

באחד הבקרים הופתעתי לראות מודעת ענק: " הוכרז מצב חרום באזור יבנה, עוצר בית ברחבי המשק, איש איננו עוזב את המשק בלי רשותו של מזכיר הפנים מיכאל פרלמן".

ליד מודעה זאת באותיות קטנות יותר "הערב ב- 8.30 חזרת מקהלה דחופה בבית המדרש, איש בל יעדר. ועדת השירותים תנקוט באמצעים משמעתיים נגד המשתמטים (תורנות נוספת: בחדר האוכל, סניטציה ובפעוטון)". עקב איום זה הופענו בדחילו ורחימו בבית המדרש עוד מ- 7.15. ב- 8.30 לכשבאו ונתקבצו כל בעלי הקול, הודיע מר פרלמן חגיגית, כי בשבוע הבא יש על המקהלה להופיע ביבנה לטקס פתיחה למשדר חדש. מיד החלו חזרות קדחתניות ביום ובלילה בקעו קריאות רמות בכל רחבי המשק על כל מיני  ברכיים שכשלו ועל ידים רכות. החזרות פסקו יום לפני השידור על מנת לתת לברכיו של מר פרלמן לשוב. מאחר שבכל חזרה - אם מהתלהבות ואם מאכזבה - הביא הוא את ידיו בחזקה במגע עם הברכיים, עד שהגיעו למצב כשילה.

ובכן, יום ההופעה הנה בא והחל משעות הבוקר המוקדמות היו חלוצי המקהלה בסביבות חדר האוכל, לבושי חולצות לבנות, המגוהצות למשעי תודות לעזרתה האדיבה של המחסנאית, אשר גם היא בין אדירי הקול. מחוגי השעות נעו במהירות לעבר השעה 4.00. מר פרלמן משוטט בעצבנות (סימן מומחה לברכיים שכשלו וחזרו לאיתנן). באזור המשק : אחרי מכונית (מרוב עצים...). סוף סוף נמצא גם זה וכל חברי המקהלה עוטי חג ואימתא ציבורא עלו על המכנוית, אשר אליה צורפו - כמובן -  כמה משכירינו היקרים אשר לא אבו להיפרד מסדרן העבודה, שהוא אחד מעמודי התווך במקהלה.

מבין נופה הרב-גוני של השפלה מזדקרים לפתע תרני ענק, כנראה של התחנה החדשה. מכוניתנו  נכנסה בדהרה רבת חשיבות אל השער המקושט לתפארה ונעצרה בחריקה רבתי ליד הבניין הראשי, כשמעצם העצירה ירדו אנשים אוטומטית וישר לתוך זרועותיהם של כמה עשרות מארחים לבושים הדר,שלאכזבתינו כי רבה תפסו כולם את "מר פרלמן! מר פרלמן...".

סוף סוף הושבנו על במה נהדרת וחיכינו לפתיחה בקוצר רוח. כ- 60 סדרנים וסדרניות, מארחים, פקחים ומנהלים למיניהם החלו לטפל בנוחיותה של הפסנתרנית היקרה שלנו. עשרות כסאות שונים ומשונים, מרופדים, קלועי קש, עם משענות ובלי, בעלי 3 רגלים ו- 4 עד שבחרה היא את המתאים ביותר לה ואז החלו לכוון את הפסנתר בעזרתנו האדיבה כמובן.

לפתע דממה דקה.... מכונית מפוארת (אמנם לא כשלנו) נעצרה ליד הבמה וממנה במהירות ירד ראש הממשלה ואחריו שר הדואר. כמובן שראשית דרכם היתה אל... המקהלה. בכלל דומה וכל הטקס לא נועד אלא בכדי לתת  לקהל את האושר הרב לשמוע אותנו. ובכן הטקס החל, ולאחר מילים מספר (כחצי שעה) של ראש הממשלה וברכה קטנטנה של שר הדואר (3/4 שעה) הופעה מזהירה של המקהלה (2 וחצי דקות) עלה הקהל ובראשו  המקהלה כשאחריהם השרים אל האולם בו נמצאים המשדרים. שם שמענו הסברה קצרה על כל מיני קשרים עם עולמות רחוקים קילוגרמים קילוואטים ועוד קללות דומות, הנבערות מבינתנו. המסביר לא זכה לתשומת ליבם של חברי המקהלה באשר הם הסתופפו בצילו של ראש הממשלה כשהם משרבבים ראשים בפוזות והבעות שונות ומשונות על מנת להיקלט בתוך מצלמות הקולנוע והעיתונים.

והנה רבותי, אנחנו עומדים על סף גולת הכותרת של התוכנית - מזנון בעל עוצמה של 150 קילוואטים. בהסתערות רבתי כבשו אנשי הקיבוץ את המקומות האסטרטגיים ליד שולחנות ערוכים בכל טוב הארץ, החל מעוגות קרם שוקולד, מרציפן, ועוגיות למיניהן, רצו לשתות סודה, מיצים למיניהם, גזוז ועוד. חברי המקהלה פתחו במירוץ השמנה כשהמלצרים - אשר באורח פלא הגיעו כולם לראשונה אל רמי - מנצחים על המלאכה. כשהחלו מספר חברים להקיא החלטנו לחזור הביתה ועשינו זאת כשאנו אלה אשר עתידים להביא את דבר התחנה - ליבנה.

                                                                                    יהושפט