16/12/1960
פרידה
"מן
המתרחש בנגב" - תחת כותרת זאת נהגנו בעשרת השנים שחלפו למסור לחברים
אינפורמציה על הענף המפורסם: "פלחה בנגב". מן הדין שגם הפעם, עם החיסול
הסופי של הענף נייחד לו רשימה קצרה, כי בימים אלה ירדנו לנגב בפעם האחרונה כדי
לפרק את המחנה שלנו שם.
ועם
מלאכת הפרוק באו הזיכרונות, כי חוויות רבות עברו עלינו בעשר שנים אלו. חוג האנשים
אשר היה קשור בנגב הנו גדול למדי והוא מקיף חוץ מעובדי הטרקטור גם הנהגים,
המכונאים, המבשלות למיניהן, שוחט העופות, הנגרים ועוד כהנה וכהנה. כל אחד מהם זוכר
בוודאי את חלקו בעבודה הגדולה שנעשתה שם ואת חלקו בהווי שנתרקם במשך השנים.
בתחילה
היתה שם השממה ואלה אשר חרשו את התלם הראשון בוודאי לא יישכח מלבם רגע זה, בעבודה
המפרכת, התנאים קשים מנשוא, אבל מוצאים עוד זמן ללימוד יומי של דף גמרא. זוכרים
עוד את הטנדר של הפלחה הראשון ששרידיו שוכנים בחצר גן ירוק. ואחריו הגיע הקטן עם
ה"דלת" (העגלה הקטנה על שני גלגלים) עד שהגענו למנוחה ולנחלה עם הטנדר
החדש.
בשנה
הראשונה לא רצו להסתכן, וחלק מהשדות לא דושנו אבל בזמן הקציר כבר הצטערנו כי היתה
זאת שנה מרובת גשמים. ובלהט הקציר של השנה הראשונה היתה שם התקרית של הפנס הדולק
על יד הבית הבנזין, שני הקומבייניסטים שנכוו שכבו בבית החולים, אבל בן רגע קם דור
חדש של מפעילי קומביין והמלאכה לא שבתה.
כך עברנו
את כל הגלגולים, שנות בצורת, שנות ברכה, כשלון בתבואות קיץ יבולים בתבואות חורף.
מכוניות עמוסות גרעינים לפריקה בכל שעות היום והלילה. מנחם עזב את הענף, יעקב ירש
את מקומו, וכשלא נמצאת מבשלת מילא הטבח, פלח, את מקומה. ניסינו את סוגי הנשק
השונים אבל רק על תנים ולא על מסתננים.
ליווינו
את מתיישבי שרשרת בכל חבלי קליטתם והתנהלותם עד שאפשר לראות כעת בכפר דודי שמש
ומכונית משא. אמצנו את מושב שלוה עד שנהיו אמיצים די כדי לעבד את אדמותיהם באופן
עצמאי. שיפרנו בהדרגה את תנאי הנוחיות שלנו אבל כשאין מים הזיעה חוסכת מקלחת.
השיטות החקלאיות שופרו, היבולים עלו, הוצאות הייצור ירדו. עם רכישת הטרקטור הגדול
6 ד. נהפכה העבודה פתאום למשחק ילדים. רתמנו שתי מחרשות ושלושה דיסקוסים וההספקים
הוכפלו ושולשו. לאט לאט התחילו לצמצם את השטחים שלנו ושתי שנות העבודה האחרונות
השאירו טעם מר בפה.
כעת אחרי
שטשטשנו את העקבות האחרונים ואפילו פרקנו את הליפטים, תמה הפרשה, וסוף לנאום
ההספד.
שמעון
תדהר
|
