במטע
הזיתים
"בניך
כשתילי זיתים סביב לשולחנך"
לאחר
תכנון ודיון ממושך הגענו למועד נטיעת הזיתים במערב המחנה, ולא מעט קשיים עמדו
בדרכנו. ראשית, נבעו הקשיים מן המצב הטופוגרפי של החלקה, שדרשה סימון, מדידה
ויישור מחדש, לשם הריסת השיחים. במקומם יצרנו דרכי מים המתאימים לדרישותינו: א.
ניקוז טוב (הזית רגיש מאד לעודפי מים בקרקע). ב. אפשרות של רציפות דרכי נטיעה עבור
כלי עיבוד שונים, קווי השקאה וריסוס, בכיוון שורות ארוכות ומקבילות. לפי התוכנית
שנעשתה עם המחלקה לשימור הקרקע התקבל מלבן בגודל 93 דונם, הגובל ב- 2 מובילי מים
(סכרים) ממזרח ומערב, והמסתיים ע"י בריכת האגירה, והמורד החזק ע"י
"דרך הבננות".
חלקת
המטע חצויה לרחבה ע"י כמה מובילי מים אלכסונים, אשר נשתלו בעשב
"פניקוס" וגרמו לנו בעקיפין "פניקה" קטנה, כי לאחר השקאה
בסתיו העלו עשביה גדולה, וקשה היה לסמן ולשתול על דפנותיהם. לאחר ברורים וחוסר
הנחיות מדויקות של דבר המרחק הרצוי בין המטע ואזור המוגרים הגבלנו את השטח עד 30
מ' מן הבתים וכ- 40 מ' מן בריכה, בהתחשב בכך שעצי נוי עוד יוסיפו מחיצה חלקית.
הדעה
המקובלת כעת היא, שבקרוב נוכל לוותר במטע על חומרי הדברה ארסיים, וייתכן כי גם
מכונות הריסוס במטע יהיו יותר קטנות מאשר בגידולי שטחים אחרים. אנו יודעים היום
שאין כבר גידול חקלאי אשר אינו זקוק לריסוסים, וייתכן שהזיתים אי פעם יהיו יותר
נעימים מאשר גידולים אחרים.
על סמך
ניסיוננו בחלקות המבוקרות נטענו את כל השטח בזן המשובח מנזולינו, המבוקש כפרי שחור
ואף ירוק. לשם יתר ביטחון (למקרה של תנאים בלתי נוחים של הפריה) נטענו לאורך הגבול
המערבי סדרה של הזן "גונו די סיקרונה" אשר לא הצטיין אצלנו בפוריות
ובהבשלה אחידה, אם כי פריו יותר גדול. חידוש גדול במטע זה הוכנס במרחקי הנטיעה של
כ- 5 מ' X 6 מ', כלומר מספר עצים (33) לדונם כפול
לעומת המקובל בעבר. לתוכנית זו הגענו על סמך הסתכלותנו בחלקות הישנות, ובעיקר
הודות לטיפוח שתילים שנלקחו מעצים בעלי תוכנה ננסית, אשר נשתלו לראשונה בבית
השיטה. למעשה הכנסנו במטע באופן סרוגי בכל שורה כל עץ שני מטיפוס ננסי, והשאר עצים
ממוצא רגיל. הכוונה היא לקבל מספר יבולים מקסימלי לפני שיתעורר הצורך לדלל חלק מן
העצים מרוב צפיפות. ייתכן שבאמת העץ הננסי
יאפשר להחזיק שנים רבות מטע צפוף כזה על כל יתרונותיו.
כידוע
אחת הסיבות לעקירת זיתים בגיל כה צעיר בארץ נעוצה בגידולם המהיר לגובה והתייקרות
המסיק בעקבותיו. כמובן אין היום ביטחון כי אמנם התכנון שלנו היה הטוב ביותר,
מכיוון שאין כמעט ניסיון בעצים מן הסוג הזה.
עוד
חידוש הכנסנו בנטיעה זו, שהצלחנו לקבל שתילים אשר הורכבו מייחורים (מענפי רכב
מושרשים) בניגוד להרכבות על גבי כנה שהיו מקובלות עד כה. רק בשנים האחרונות טיפחו
שיטת הנבטות המאפשרת השרשת ייחורים עלה, וידוע כי יש להם יתרון גדול והתפתחות
ומהירות הנבת יבול לעומת ה???? המורכבים.
אם יתמהו
החברים על הקשיים הארגוניים של הבאת השתילים וארגון הנסיעה, הרי צריך להבין, כי
שתיל הזית שמעתיקים אותו בלי גוש אדמה הנו רגיש ביותר, וצריך להישתל במהירות, רצוי
באותו יום. כמו כן אסור לנטוע באדמה רטובה מחשש הידוק הקרקע. ועל כן מזג האוויר,
מזג עובדי שירות הטלפון בינינו ובין משתלת בית השיטה, ומשק המכוניות שלנו - חברו
עלינו יחדיו, כדי לסבך את המשימה.
בזמן
הראשון העצים יושקו בצלחות ועי"ז נוכל לרסס במרסס גם נגד העש המכרסם כל לבלוב
רענן, עד שהעצים יגיעו לגודל כזה, שנצטרך לעבור לשיטות המקובלות. אם ההצלחה תאיר
לנו פנים, כפי שהצלחנו בנטיעה הקודמת של 50 ד', הרי בשנה הרביעית כבר נוכל לצפות ליבול
ניכר, כי 3000 עצי זית הם נכס גדול מאד, לפי המושגים של היום. אם גם שנים רבות
הסתכלו החקלאים על ענף הזית כעל חריג בין ענפי המטע, הרי בזמן האחרון כל שינוי
במעמד הענף. הסיבה לכך היא החרדה להתמוטטות השוק של רוב הפירות הנשירים, אשר כבר
היום מסתמנים אותותיהם הראשונים. יש לקוות שהתעוררות זו תעזור לנו בעקיפין,
ע"י קידום המחקר ובמיוחד תוספת ידע בשטח הדברת מזיקים, חיסכון במים וייעול
עבודה. זאת הפעם הראשונה שאורגן קורס בן 4
ימים לגידול הזית במדרשת רופין, והשתדלנו להפיק ממנו תועלת לענף. יש לציין שישנו
בארץ ציבור נוטעים המסור לענף הזית, וגם כמה אנשי מדע המעוניינים מאד לפתח את
הגידול הזה, שהוא אחד מענפי הייסוד בכל מטעי הים התיכון.
חנה
יעיר
8/3/1961 |
