25/11/1960
מטעים
במטע
הרימונים
גידול חדש
זה במשקנו מתמיה לפעמים מבקרים, מכיוון שהוא נחשב לצמח שמגדלים במקום שאין אפשרות
לגדל עצי פרי נשירים או בננות. אך כל מי שמכיר את בור החול השומם ואת טיב החול אשר
חצבו משם, יבין שאין קרקע זו דומה לשאר אדמות יבנה הפוריות. על כן אנו, הנוטעים,
רואים בחלקה זו ניסיון להציל מן השממה הקטנה הזו את אשר ניתן לנצל ותו לא.
בכל זאת
משמח לסכם, שכעת, בתום שנת "נטע רבעי", אחרי סיכום היבול הראשון של 5
דונם הראשונים, ראינו ברכה בעמלנו. שיווקנו מן החלקה כ- 8 טון סוג א', במחיר ממוצע
מעל 300 ל"י הטון, ויש יסוד להניח שבעתיד, ביבול ממוצע של 2 טון לדונם החלקה אף תכניס רווחים. הצלחנו עד כה
לגדל שיחים יפים, לאזן את משטר המים ומספר ימי העבודה איננו גדול לעומת התפוחים,
במיוחד במיון ושיווק הפרי. ההשערה שלנו התאמתה, שאפשר לקבל בחלקה זו יבול מוקדם,
סמוך לחגים, ובכך "לתפוס" את השוק לפני המועד, בו מוכרחים לאסם את הפרי
כדי למנוע הצפה של השוק. הזנים שלנו טובים, הפרי גדול ולא נסדק (הסתדקות זו גרמה כישלונות
רבים באזורים אחרים, ועוד אין יודעים לה תרופה) ומראהו נאה.
השנה
נכשלנו במקצת בתאריכי הריסוסים ובחומרים שהשתמשנו, כי הדברים אינם מלובנים עדיין
אצלנו אך בלי ספק נתגבר על תקלה זו.
תופעה
אחת בלבד מדאיגה, היא אף מצויה ברוב המטעים ואולי תימצא לה תרופה. חלה הצהבה
פתאומית של העלים בכמה עצים סמוך להבשלה, ויש חשש שזה תוצאה ממחסור באיזה חסר
בקרקע - דבר שאינו מפליא איש, אך טרם נחקר די צורכו. השנה התחיל "שירות
השדה" במחקר של בדיקות קרקע ועלים כדי לטפל בכל מיני מחסורים במטעים, ואולי
הם ימצאו את הדרך למנוע תופעה זו.
בסיכום
יש לציין, שלא טעינו בחישובים ובהנחות שהביאנו לנטיעת רימונים בחלקה זו, ואנו
אופטימיים למדי ביחס לעתידה. |
