עם תום שנת הכשרה

29/7/1960

עם תום שנת הכשרה

ובכן חלפה שנה מאז שבאנו, ועלינו לבחון אם השגנו את המטרות שהצבנו לנו עם בואנו ארצה, והכוונה למטרות המשותפות ולא לפרטיות השונות אצל כל אחד ואחד. המטרות שהיו לנגד עינינו היו כפולות. א. הכרת הארץ. ב. הכרת חיי קבוצה.

להכרת הארץ תרמו רבות הסמינריונים בהם השתתפנו, בתל-אביב כללה תוכנית הלימודים ביקורים בבתי ספר העל-יסודיים - ריאלים וחקלאים - כמו כן קיבלנו מושג מסוים על חיי עיר בארץ, ובהזדמנות נוכחנו לדעת שאין אחידות בין ערי הארץ, ולא הרי אווירת ירושלים כאווירת תל-אביב.

אף הטיולים המקיפים שערכנו בשבילי הארץ אפשרו לנו להתבשם מריחה ונופה, והרגשתנו בין הרי הגליל היתה אחרת מאשר זאת של מישורי הנגב ולא הרי שניהם כהרי השממה באזור סדום או כהרי המוצא הימי אילת. שמענו רבות על המקומות הללו ושמם לא היה זר לנו, ויכול הלא אדם לשנן לעצמו תוך עיון במפה הרבה שמות ערים ומקומות גם בהיותו מעבר לים ורק על ידי ביקור יסודי במקום אפשר "להחיות" את השמות, ואת זה השגנו באמצעות הטיולים.

בנוגע להכרת חיי הקבוצה יש לזכור שאף פעם לא הזדמן לנו לראות מסגרת חיים דומה לזאת ולכן היה לנו הכל בהתחלה כה מוזר ובלתי מובן - הן בשטח החברתי והן בשטח המאמץ הגופני שהעבודה דרשה מאתנו.

בנוגע לשטח החברתי יש להדגיש שבניגוד לארצות הברית שבמרכז עומד היחיד הפרט הרי כאן בקבוצה הכל מבוסס על דעת הרבים, והציבור והחברה מהווים את נקודת המוקד בחיים, ובמידה שהיחיד מחזק את המסגרת הציבורית הוא גם נהנה ממנה כי על כן יש כאן זיקת גומלין.

במידה שמדובר בהכשרה יש להודות שלא הצלחנו לבסס את "החברה" עליה שמענו רבות ובכדי למנוע תופעה דומה לעתיד עלי להעיר שהמניע לכך היה חוסר הקשר בינינו ובין כתה יא-יב (פעולה משותפת אחת במשך כל השנה), והלא טבעי היה ששתי הקבוצות בני אותו גיל בערך יקיימו קשרים יותר הדוקים ולמעשה נשארנו בודדים, אנו-אמריקאיים, והם-הישראליים, ולכלל "חברים כל ישראל" ללא הבדלי ארץ מוצא וסוגים שונים - לא הגענו. נדמה שרק על ידי התקרבות בין חברת הנוער, בני הכתות הגבוהות במשק ובני ההכשרה תוחש המזיגה של עם ישראל, ובני חוץ לארץ ובני הארץ יהפכו למעשה ל"עם אחד בארץ".

ומה שנוגע להתערותנו בשטח העבודה יש להגיד שעם בואנו שררה הנחה במשק ש"האמריקאיים אינם עובדים", לא נתנו את הדעת במידה מספקת על המניעים לקשיי ההסתגלות שלנו בתחום הזה וציפו שתיכף נהיה פועלים של ממש. היתה לנו הרגשה שאנחנו לא מקובלים בענפים ורק מתוך טובה למדריך מעסיקים אותנו. נכון שהיה צורך לגלות כלפינו סבלנות כמעט בלתי מוגבלת, אולם עם ההחלטה לקבל את ההכשרה קיבל המשק על עצמו גם את העול הזה הכרוך בכך, ובלעדיו אין לתאר קבלת הכשרה. במשך הזמן השתפר המצב ובהרבה מקומות נקלטו יפה חברינו בעבודה והחברים הסבירו להם את הדרוש הסבר והכנה, אם כי שהיו גם מקומות שחברינו הרגישו כעין תרעומת בלתי ברורה.

בסיכום: למדנו הרבה בשנה זאת, התבגרנו בהרבה שטחים ונהנינו מחיי הצוותא, ועל כך נתונה תודתנו לחברים, למשפחות שקלטו אותנו במשך השנים ובמיוחד למדריכנו מיכאל שגילה התמסרות רבה. אני מקווה שלא יהיה משום הפרזה אם אסיים בשם מחזורנו - מחזור ג' - את הרשימה במילה: להתראות....

                                                                                    פנחס ב.