ידיעות יבנה 5/3/1954
בנגב
אל תחשוש חבר יקר, שבקראך כותרת רשימה זו, יהיה עליך להתעמק בפרק
מסובך בגיאוגרפיה או במסה היסטורית כבדה על תולדות חבל ארץ, לא אני האדם המתאים
שיכתוב על נושאים מדעיים, אלא כל כוונתי היא לספר על "הנגב שלנו". ושוב
אל תטעה, כלל וכלל לא בכוונתי לעייף אותך בדינים וחשבונות יבשים וארוכים על
יבולים, גידולים, רווחים או הפסדים, סיכויים ואפשרויות - כי אם סתם, עלה בדעתי
לספר קצת על עבודתנו ואורך חיינו שם, בכובשנו את ,מדבר השממה הרחוק המסוכן".
חוששני שבתיאור מפחיד זה עשיתי לנו - ליורדי הנגב - שירות רע, כי בוודאי הפחדתי את
הבעלים עד כדי כך ששוב לא יסכימו לשחרר את נשותיהם בזמן שנדרשות הן לגלות בפנינו
את כישרונות הבישול שלהן. סוף סוף לא צריך להסתמך יתר על המידה על מקור אינפורמציה
מפוקפק זה על אף שידיעותיו מתפרסמות בביטאונה הרשמי של הקבוצה - כי רבים החברים
שכבר הספיקו להגיע באיזה אופן שהוא לשרשרת ב המפורסמת, מי בתור פלח או טרקטוריסט,
מי בתור בעל מלאכה, מי בתור נהג, מי בתור מבקר ומי בתור מבשלת.
כן, המבשלות הללו, הן מהוות פרק מיוחד בכל סיפורי המעשיות שמסופרים על
הנגב הרחוק. תאור מפורט של המבשלת על חלוקיה הרב גוניים בקיץ וקליפות סוודריה
בחורף - אמשוך ידי מזה. רק אציין שמלאכת הבישול כרוכה בטרחות רבות הן מצד המבשלת
והן מצידנו האוכלים. דבר זה, אל יהא קל בעיניכם כי מדי שבוע בשבועו מערכת העיכול
שלנו צריכה להתרגל, פעם למטבח הונגרי, פעם למטבח יקי או הולנדי, או איטלקי ולפעמים
בכלל לא. וכשכבר התרגלנו סוף סוף בתום השבוע מחליפים את המבשלת והפזמון חוזר. ואף
על פי כן יודעים אנו להעריך אל נכון את המאמץ של כל אחת מהשורה הארוכה של המבשלות
שמילאו את חובתן הלאומית ואילו היו מעניקים עוגה
ופה כפרס לחלוצה האמיצה ולבני משפחתה, שסבלו מהיעדרה במשך שבוע תמים, הינו
מבטאים רק קומץ של רגשי התודה וההוקרה הפועמים בלבנו.
מי יתאר את התכונה הרבה אשר מתנהלת סביב הנהג אשר עומד לנסוע לנגב?
מנהלים למיניהם מעמיסים על המכונית חלקי חילוף, שמנים ודלק, צריך לקחת קרח ושאר
דברי האוכל ולא לשכוח את הסמרטוטים מהמחסן והביצים מהמדגרה וכן עוד שכחתי לקחת שמיכה,
חכה רגע. אנשים המקורבים לעובדים שם קרבה משפחתית או אחרת מביאים מכתבים ולוחצים
על הנהג שיביא מכתב תשובה, היועצים מייעצים עצות, הטרמפיסט עומד בצד ומחכה בקוצר
רוח, לבסוף הכל מוכן והמכונית יוצאת בדרכה נגבה.
מיד בהגיעה מתחילים בהתייעצות על אופני פריקה וטעינה, הנהג לוגם כוס
תה חם ומתוק ואם בר-מזל הוא, טועם אף ממרק העוף המתבשל, מספר בדיחה לפעמים, מוסר
חדשות ומכתבים מהבית, ומקבל את ההזמנות של מצרכי המזון ושאר הדברים הנחוצים לנו.
בזמן הקציר יוצאים לשדה ומעמיסים מלוא המכונית שקי שעורים והנהג עוזב אותנו וחוזר
הביתה.
איך, בעצם, מתחלק יום העבודה שלנו? קשה להשיב אל שאלה זאת באופן כללי,
כי העבודה מאורגנת לפי עונות: בזריעה ובקילטורים עובדים חלק מן האנשים יום ארוך
וחלק עובד במשמרות אבל בערבים הארוכים מרבית העובדים יושבים בצוותא על כוס תה, דוד
מספר מעשיות ומסביר רעיונות, השקפות ומחשבות. יש קוראים ספר או לומדים ספרות
והמשוגעים לדבר משחקים עם האקדחים, מנקים אותם, מלטפים אותם ומפליגים בשבחם. היה
זמן מסביב לחנוכה, שנתפסנו למשחק הקלפים ולנסיעות לקולנוע אבל תענוגות אלו עברו
ואינם.
לערבים אלה יש ערך רב מבחינת ההתקרבות החברתית של אנשים שונים, שבתנאי
הקבוצה הרגילים אינם מקיימים מגע חברתי כלשהו. כמובן שבחזרם לקבוצה שוב אין מגע
ביניהם אבל משהו נשאר ואנשים שהיו יחד פרק זמן, אפילו שבוע ימים בלבד שוב יש
ביניהם יחס שונה במקצת מאשר לפני כן, וזה הישג חשוב מאד. הרבה אנשים, בעיקר
הבחורות, עוקבות בעניין רב אחרי הנעשה בנגב ומרגישים את עצמם שותפים למפעל הגדול
בלי שום ספק - רק הודות לעובדה שגם הם היו שם ועזרו לבנות ולכבוש. כך מקיימים
מסורת של חלוצים וחקלאים!!
בקציר, בקיץ הלוהט, יש רק עבודה, עבודה ועבודה. עובדים 14 שעות ביום
במשך שבועות רבים ואין זמן לכלום, יש רק רינת הקציר ובערב עושים את מניין השקים,
מחשבים סכומים אסטרונומיים ומתגלגלים למיטה עייפים ומאושרים.
המגע שלנו עם אנשי המקום הוא מגע בעבודה. יש בכפר שני טרקטוריסטים
שעובדים לפעמים אצלנו. יתר האנשים עובדים
לפי הצורך בעבודה שחורה. מגע יותר אינטימי - אין. תופעה זאת היא רגילה אצלנו, הרי
גם מעברת יוחנן "נהנית" מיחס דומה מצידנו. בנגב העניין יותר מובן ויותר
מוצדק גם כן כי שם אין יישובנו אלא מחנה עבודה בלבד, אבל זה לא משחרר אותנו מהחובה
הגדולה המוטלת עלינו לעזור לאנשים אלה. אפשר להגיד שעד עכשיו הזנחנו תפקיד חשוב זה
. נקווה שהצעירים שעומדים להשלים את המשק בימים אלה יבינו עד כמה חשוב תפקיד זה.
את שממת הנגב כבשנו, הבה נכבוש ונכשיר גם את תושביה למען יהיו הם
ואנחנו אזרחי ישראל טובים ונאמנים.
שמעון
דסברג
|
