1/11/1944
דו"ח שנת תש"ד
3 שנים עברו מאז עברנו ליבנה, שנים של בנין ועבודה למשקנו, ומלחמה לעולם כולו. חשובה ומכרעת היתה השפעת העובדות האלו על התפתחות הקבוצה והחברה.
לפני 4 שנים עמד חלק גדול של חברינו לפני השאלה: איך לתפוס מקום עבודה במשק, ועי"ז להשתחרר מן החברה לצאת לעבודת חוץ, לעבודת הטוריה בפרדסי פתח תקוה. היום אנו עומדים כמעט בכל ענף וענף מול הצורך להוסיף פועלים קבועים, שיכנסו וישתרשו בו, ואין מועמדים. מעניין מבחינת ההכרה המשקית של הרבה חברים לפני עלייתנו להתיישבות, לזכור את הויכוח מסביב להעברה ליבנה, והתנגדות החברים מתוך חשש, שנזדקק לצאת לעבודת חוץ בפרדסי גן יבנה. היום כל חבר חדש זוכה כבר בימים הראשונים למקום עבודה קבוע במשק. חוסר בידיים עובדות הטריד אותנו באופן מתמיד. במשך השנים האחרונות: מלחמה בין סידור עבודה ובין הענפים על כל עובד התנהלה ערב ערב. התוצאות היו מלבד הרוגז וההתרגשות:פיגורים בהוצאות לפועל של העבודות. הסיבות הן פשוטות: כל הענפים גדלו. נטענו כרם ועצי פרי. הגניבות בשטח השלחין מכריחות אותנו להגדיל את מספר השומרים ונוסף על כך, חוסר עליה חדשה שהיתה יכולה למלאות את צרכי המשק מבחינת העבודה. נשאלת השאלה, לאן נגיע בעתיד. המשק איננו מפותח עדיין וכבר חסרים ידיים עובדות. לפי המקובל בארץ, משק של 80 יחידות חקלאיות, זקוק ל- 120 ראש ברפת ו- 6000 עוף בלול. וזה שוב מצריך ענף חצירים מותאם לתצרוכת הירק, ופלחה, שיכולה לספק את הגרעינים הדרושים. והנה היום יש לנו רפת של 50 ראש ו- 2000 מטילות בלול, ובסידור העבודה רשומים 150 עובדים, ואין אנחנו מספיקים את העבודה אלא בקושי. מתוך מבט ראשון נדמה שיש סתירה בין קביעת המסגרת המשקית והחברתית (במובן המספרי). אבל אם נבדוק את יומן העבודה שלנו, נראה, שבמשק החקלאי עובדים בממוצע השנתי רק 40 חבר, ויתר החברים עובדים בעבודת חוץ, מלאכה, השקעות, עבודה ציבורית ושירותים.
לעומת זאת במשק המבוסס על 8- יחידות חקלאיות יצטרכו לעבוד לפחות 60-65 עובדים במשק החקלאי, ז.א. 20-25 איש יותר מאשר אצלנו כיום.
מאין יבואו העובדים הדרושים האלה?
מהגדלת הקבוצה ל- 80 יחידות, ז.א. 60 חקלאיות ו- 20 מלאכה ותעשיה בהתאם לתכניתנו.
ע"י הקטנת העבודות בהשקעות, שתהיה אפשרית עם התקדמותנו בהשלמת בנין המשק והמחנה.
ע"י רציונליזציה של אמצעי הייצור וגם של כוחות העבודה העומדים לרשותנו.
שני הסעיפים הראשונים ברורים לכל אחד, אבל הסעיף השלישי טעון הסברה קצרה, איך אפשר להגיע לידי רציונליזציה שמדובר עליה כאן.
א. ע"י פיתוח כוחות ארגוניים ומקצועיים שיכולים לתפוס עמדה במשק, לנהלו, להדריך את העובדים מחוסרי הניסיון.
ב. ע"י השלמת הציוד החקלאי, ומיכון מקסימלי של ענפי המשק והשירותים. למשל: מכונת כביסה שאפשר להכניס בה 50-60 ק"ג, היתה יכולה לחסוך 50% כל כוחות העובדה. מנוע חשמלי למגרסה ולמקצצה, מזבלת לפיזור זבל כימי, מרסס מוטורי, מכבש נודד, דיסקוס מטעים וכו', יכולות לעזור לקמץ בהרבה ימי עבודה ולעשות את העבודה יותר תקינה ופוריה. טרקטור קטן על גלגלי גומי להובלה ולעבודות יותר קלות בשדה היה יכול להשפיע על מהלך העבודה בהרבה ענפים. וכך אפשר להוסיף דוגמאות רבות.
ג. ע"י העלאת פריון העבודה. האחוז הגבוה של עובדים זמניים, שנכנסו למשק בשנים האחרונות, מונע במידה רבה בעד העלאת פריון העבודה. ע"פ רוב באים אלינו עובדים זמניים בלי הכשרה מוקדמת ובלי ניסיון בעבודה גופנית בכלל. זמן שהותם הקצר במשקנו אינו מספיק כדי להביא אותם לידי פריון עבודה מלא. אותה הסיבה מונעת בעדנו לעתים יצירת חבר עובדים בעל ניסיון וקשר לענף.
כדי להבטיח את פריון העבודה, דרושים עובדים מסורים וערים, המחפשים באופן תמידי שיטות עבודה יותר יעילות. אם ברצוננו, בניגוד למקובל בכל העולם לקיים במשק חקלאי יום עבודה של 8-9 שעות, עלינו להשלים את החסר בשעות ע"י מסירות, ניצול מקסימלי של שעות העובד, וע"י שיטות עבודה יותר רציונליות.
בקשר עם זה ברצוני להעיר על ענין אחד נוסף, והוא: מספר העובדים בבית הילדים. ברור לי בהחלט, שטיב הסידורים הטכניים בבית הילדים אינו מצדיק את העסקת מספר הגדול של עובדים בענף זה. ידועה העובדה שהרבה קיבוצים הגיעו לסכום של ???????????????????? העובדים של מוסדות הילדים ?????????????????? אם נשאיר את המצב?????????????
בית הילדים שלנו לעומת זאת הצריך במשך השנה כ- 130-135 ימי עבודה לילד. המגמה היא להגיע ל- 90 ימי עבודה, דבר שהושג כבר בכמה מקומות.
בסיכום של הדברים הנ"ל אפשר להגיד: כדי ליצור את הבסיס לפיתוח המשק במידה הרצויה, מגמתנו להבא צריכה להיות:
א. תוספת חברים לקבוצה.
ב. החלפת לפחות חלק מן החברים העובדים הזמניים בקבועים.
ג. פיתוח כוחות ארגוניים מקצועיים.
ד. השלמת הציוד החקלאי, ומיכון מקסימלי של ענפי המשק והשירותים.
ה. העלאת פריון העבודה.
אחת הבעיות העיקריות שהעסיקה את אנשי המשק בזמן המלחמה הנוכחית היתה מתעוררת בעקבות ההקלות בשוק הכספים והאפשרויות הנוחות להשיג הלואות לזמן קצר לכל מיני השקעות מצד אחד, ומאידך מן ההכרח לשקול בכל מקרה, עד כמה המשק יכול לשאת בעול קרדיטים לזמן קצר ואמורטיזציה גבוהה בשנים של אחר המלחמה. אם הגיעו למסקנה שההשקעה תשתלם עוד בתקופה אשר בה מקבלים מחירים גבוהים בעד תוצרת המשק, לא היססו לעשותם. הרבה משקים (ובעיקר צעירים) עברו על היחס הדרוש בין חובות לזמן קצר ובין חובות לזמן ארוך, וקיבלו יותר מדי הלוואות לזמן קצר עבור השקעות יסודיות. ואם עלה בידינו במשך שנות המלחמה לשמור במידה רבה על היחס הנכון בין סוגי ההלוואות השונים לא נמנענו מהשקעת סכומים ניכרים במשקנו. השקעות אלה היו נחוצות לנו כדי לפתח ולגוון את המשק, ולא יכולנו לחכות ולהשאיר את כל העבודה הזאת עד גמר המלחמה, עד לזמנים שיהיו נוחים יותר לבנין (בגלל ירידת המחירים והאפשרות להשיג חומרים). אך יהיו אולי שנים של משבר כלכלי חמור.
ברור, מה שלא יהיה קיים, גם אין תקוה להקים בתקופת המשבר הזה, בשמירה על הקיים יעזרו בשעת הצורך בלי ספק המוסדות הלאומיים ומוסדות כספיים אחרים. לא יתנו, ומשקים אשר הקימו את מפעלם מתוך אחריות בתקופת היוקר, שיכרעו תחת עול חובותיהם. מתוך זה עלינו להמשיך את בנין המשק ולהשקיע בו כספים, באם אנו רואים בזה תועלת לשם ביסוס עתידנו. |
|
|
|
