קול השבוע, ט"ו טבת תש"ע, 01.01.2010
מסיפורי ראשית
הגרעין הראשון
השבוע נפרדנו משמעון דגני, שהיה אחד מהחבורה שנקראה "הנוער".
היתה זו קבוצה מובחרת הנושאת את השם "גרעין ב' של כפר הנוער".
הם השתייכו בעבר לחבורת צעירים שנקלטה
אצלנו כקבוצה מגובשת, היישר מכפר הנוער הדתי שהוקם בכפר-חסידים. החברים
הנוספים בקבוצה, יבדל"א, הלא הם: חנה כהנא, משה-אריה זלקינד, אפרה ומרים
שוולב, פרידל גור-אריה, חנה וולף, אילזה ראב"ד והדסה בוכאסטר.
אפשר להתחיל את הסיפור המשותף שלהם בערב מלחמת העולם השנייה, כשמשפחות
דתיות מגרמניה מנצלות סרטיפיקטים מטעם עליית הנוער, בה נפתחה זה מקרוב מחלקה דתית.
נערים ונערות בגיל 15-16 נפרדים מהבית ועולים לבדם לארץ. הקבוצה שלנו זוכה להיות
הקבוצה השנייה בכפר הנוער החדש, אותו הקימו חברי הבח"ד בשיתוף עם גורמים
שונים (על נושא זה ניתן ללמוד מספרון מאלף שכתב חברנו אברהם הרץ: "כך נולד
כפר הנוער הדתי"). הצורך בכפר נוער דתי, התעורר לאחר כמה מחזורים שנקלטו
והתחנכו בתנאי צפיפות קשים בקיבוץ רודגס עצמו ובמקומות אחרים.
הסיפור שלהם סופר לא פעם, בכתב ובע"פ. חווית הפרידה מההורים, המפגש
הראשון עם ישראלים, הווי של בני הנעורים הנמצאים יחד ללא פיקוח של הורים, ועוד
(המעוניינים – מוזמנים לקרוא ב"מבית" מאמר מעניין שכתב אפרים שוולב בשנת
תשמ"א במלאות 40 שנה לגרעין).
לאחרונה ניסיתי למצוא גם מסמכים אוטנטיים, התכתבות עם עליית הנוער ועם
חברים שטיפלו בקליטתם, וכדומה. מצויים אצלנו בארכיון כמה תיקים עבי כרס שעניינם
הוא חברת הנוער הראשונה שהיתה ברודגס בשנים 1935-7 ומה על קבוצה זו? היכן אוכל
לפגוש את העבר שלה? ובכן, פשפוש בתיקים בארכיון העלה טקסטים שחיברו הצעירים
העליזים האלה עבור תוכניות לחתונות שלהם, אופרטות והצגות גדושות הומור. כמו כן
נמצאת מחברת פשוטה בה נכתבו הדיונים הפנימיים של החברים, בהם החליטו מי יתקבל
לגרעין. האמינו לי, הם החמירו עם עצמם! אך היכן המסמכים האוטנטיים
האדמיניסטרטביים? כי זאת לדעת, עליית הנוער היתה מוסד מסודר, שהפעיל רשת של מורים
וצוותים חינוכיים, מפקחים, וכמובן פקידים שתייקו הכל. ואכן, בחומר הקיים אצלנו
משנים מאוחרות יותר, אפשר למצוא התכתבות מסודרת בעניין חניכים שהגיעו לכאן, דוגמת
ילדי טהרן, ובני נוער נוספים.
כדי להשלים את החסר, שמתי פעמיי לארכיון הציוני במרכזי בירושלים.
בעזרת אחת המנהלות, גילינו כמה תיקים רלוונטיים. מי שניסה למצוא חומר
בארכיונים בשנים האחרונות, בוודאי התוודע לכך שכיום רוב החומר סרוק, והמעיין לא
מקבל את המסמכים הממשיים אלא מתבונן בהם במחשב. לי היה מזל, דווקא בתיק המבוקש
קרתה תקלה טכנית והדפים לא הופיעו על המחשב. כך זכיתי לקבל לידי ממש אוצר יקר זה.
אני מדפדפת בין הפתקים והדפים הישנים, וממש נושמת את הימים ההם. מעל ראשי, בחדר
העיון, תלויה תמונה גדולה של הנרייטה סאלד, ובידי מכתב החתום על ידה, בו היא
מתנצלת בפני החניכים על כך שלא הגיעה לחגיגת הסיום שלהם, ומברכת אותם ביום חגם...
במכתב אחר מתבקשת הנהלת הכפר לבוא לקחת מטען של חניך פלוני מנמל חיפה. והנה
דיווחים על חניכים פלוני ואלמוני שזכו לבקר אצל רופא השיניים, ועל חניכה שצריכה
מדרסים. בתחתית התיק הודעות אחדות על הגעת חניכים לכפר בחודשים מרץ-אפריל 1939,
בקבוצות קטנות. השמות עדיין לועזיים, אך אני מזהה את חברינו: שמעון קורנבלום
(דגני), מינה קוי (מרים שוולב), קרולה מרקוס (הדסה), חנה קנולר (כהנא).... אני
מציצה לתוך עיניה של גברת סאלד ואומרת לה בשקט: אילו ידעת איזה משפחות העמידו
חניכים אלה, כאן בארץ ישראל, בזכותך!..... מנהל הכפר, אויגן מיכאליס והמדריכה רות
נובל מספרים על חופשה, על הרצאות ושיעורים שארגנו עבור חניכיהם, על טיול לירושלים.
כשהראיתי את המכתב למשה-אריה, הוא אמר שהוא זוכר היטב את הטיול לירושלים,
במהלכו נודע להם על פרוץ מלחמת העולם.
בין המסמכים נמצאת גם רשימה שמית של החניכים ומגמת פניהם לאחר תקופת
החינוך. מתוך כשישים חברים, פונים לרודגס 25 בנים ובנות. השאר מעדיפים מסגרת
מושבית ביבנאל או בשדה יעקב. אחרים מוצאים לעצמם מסגרות לעבודה או ללימודים במקומות
שונים.
מהמאמר של אפרים שוולב אני לומדת שחברים מרכזיים מהקבה"ד הגיעו
לכפר-חסידים על מנת להיפגש עם בני המחזור, ולהציג בפניהם את האפשרויות של הקליטה
בקיבוצי הקבה"ד, אך לא מצאתי לכך סימוכין בכתב. לאחר התלבטויות רבות בחרו
חברי "הגרעין הקשה" לקשור גורלם ברודגס, בעיקר בגלל המעבר הצפוי לנקודה
החדשה, שבמושגי הימים ההם נחשבת ל"נגב", הלוא היא קבוצת יבנה.
חברי רודגס ראו בגרעין חיזוק חשוב לקבוצה, וכך נכתב בידיעון "יומן
השבוע" בכ"א באדר תש"א: "עשרת החברים הראשונים של הגרעין
הקיבוצי של כפר הנוער עברו אלינו. בואם חל באותו הזמן שאנו עומדים לפני ההתחלה
למעשה של התיישבותנו ביבנה... סימן ברכה הוא להם ולנו. מרץ ומסירות הדרושים לביצוע
תוכניתנו זו, יאחדו אותנו למאמץ משותף, ויעבירו אותנו מעל כל הקשיים שעומדים בדרך
ההתמזגות הזו. בואם לברכה".
החיפושים שלי הוכתרו בהצלחה חלקית בלבד. לא מצאתי דו"חות או מכתבים
על ההכנה להתיישבות, על הטיפול בהם לאחר שהגיעו לקבוצה, וגם סריקה מהירה של
השבועונים שלנו לא העלתה דבר. האם הם זכו לטיפול המקובל, למקשר כלשהו, או שהיו
צריכים להתאקלם בכוחות עצמם? הדסה סיפרה שהיו להם פה ושם שיחות והרצאות. חלקם מצאו
את עצמם מהר מאד ביישוב החדש, מעבדים את השדות. השאר נשארו לעבוד ברודגס עד להעברה
הסופית. מהר מאד הגיעה עת הנישואין, והרווקים לא פספסו את ההזדמנות.
כצפוי, אחדים עזבו את הקבוצה במהלך השנים הראשונות. במלחמת העצמאות איבד
הגרעין שניים מחבריו תוך כמה ימים: צבי רוזנטל (ורדי) הי"ד שנפל בקרב
בבית-דרס, ואברהם מאיר הי"ד שנהרג בביתו, יחד עם רותי בתו, מפצצה שהוטלה על
ידי מטוס מצרי.
בפרוס שנת השבעים לעלייתנו על הקרקע, כדאי לדעת כי זכות הבכורה לגרעין
הראשון – שמורה להם, חברי גרעין ב' של כפר הנוער הדתי.
יסכה כוכבא
הערה: בהכנת סקירה זו הסתייעתי ברמי עפרוני |
