זיכרון לחברים

י"ג אייר תש"ט 12.5.1949

זיכרון לחברים                                                     

צבי (רוזנטל) ורדי הי"ד                                                       אברהם (קורטי) מאיר הי"ד

כבר שנה ולך נדמה, לעתים, כי הנם עוד כאן, יחד אתך נושאים בעול. ובערב בשובך מן העבודה תראם, תשוחח עמם על דא ועל הא. בשבתות ובחגים, תוך הרחבת דעת, תשב אתם ליד השולחן, תיזכר אתם יחד בעבר המשותף ותהרהר איתם בעתיד המעורפל... וכל זה – חלום.

חלפה שנה מאז הימים המרים, כאשר הבאנו למנוחת עולמים את חברינו היקרים, אשר נפלו ללא עת. בתקופה קשה עזבו אותנו ועברו לחיי עולם, עת החלה פלישת צבאות ערב ושאר הישוב עמד על נפשו לחיים או למוות. והיום אנו פוקדים שוב את קברותיהם, אשר כרינו אז ומתייחדים אנו עם זכרם.

ולרגע קט נעמוד דוממים, נעצור את גלגל חיי היום יום השוטפים על שמחותיהם וצרותיהם הפעוטות ונזכור את קדושינו, אשר אינם אתנו עוד.

כחבר הגרעין של בוגרי מחזור ב' של כפר הנוער הדתי, שאליו השתייכו צבי וקורטי (אברהם) הי"ד, הכרתי אותם זה עשר שנים. חונכנו יחד במסגרת עליית הנוער, יחד ארגנו חלומות נעורים על דבר עתידנו כגרעין התיישבותי עצמאי, הבונה את חייו לפי רצונו הוא ולפי טעמו המיוחד. מה רבה היתה האכזבה, כאשר צורפנו לקבוצה קיימת ותיקה, שאת חותמנו לא יכולנו להטביע על חייה.

וכאן שניהם, קורטי וצבי ז"ל, אשר היו קשורים זה לזה בקשרי חברות עוד משחר ילדותם, התעודדו בין הראשונים מכל הספקות, אשר נתלוו לצירוף הזה, בפשטותם הטבעית, המקסימה, התגברו של קשיי יום יום, ושקעו בכל מרצם והתלהבותם בחיי היצירה של הקמת יבנה. הם היו חלוצי יבנה במלוא מובן המילה, כי על כן היו בין הראשונים במקום. ודבר זה נחשב אצלם כאושר מיוחד, כזכות גדולה, המחייבת הרבה.

צבי ז"ל מעמודי התווך של הגרעין, בהיותנו עוד בכפר הנוער, לא ידע לאות בשאיפותיו הנעלות, אשר לעתים גבלו בתמימות ילדותית, שאיפות שהן רק נחלת אותו האיש, שלא ידע מעולם שנאה וקנאה, שחיתות והתרברבות, - מה הן. הוא היה הרוח החיה, בהיות בוני יבנה עוד משפחה קטנה בגן יבנה, צבי החביב מוביל המים לבניין יבנה, לפני היות כאן באר. ולעתות נשף ושמחה, כאשר עולה התלהבותו על גדותיה, הוא פורץ פתאום בהורה סוערת. וכך רואה אני לפני את דמותו, השופעת עליזות, כל הדאגות והבעיות נשכחות, ומתוך שירתו – קריאתו נשמעות שמחת החיים וחדוות היצירה, כמיהה לראות את המפעל שהתחיל, כמשק פורח, כחברה מתקדמת, געגועים ותקווה לחיי משפחה עתידים. ורק מעטים יכולים לעמוד מנגד ברגע זה ולא להצטרף למחול סוער זה.

מה רבה היתה אהבתו לילדים וכמה התענג בשחקו איתם! על אחת כמה וכמה טרגי הוא, שדווקא צבי לא זכה להכיר את ילדתו ולחנכה לפי רוחו. הוא שאף להפוך את הסיסמאות הריקות לחיי תורה ועבודה אמיתיים. מאוד שמח כאשר נתאפשר לו לעלות ירושלימה על מנת לשמוע תורה בישיבת מרכז הרב. כאשר ביקרתי אותו שם, נוכחתי עד כמה ניצל יפה את זמנו כדי להתקדם בלימוד ובאיזו מידה התחבב על חבריו ומוריו בישיבה. צמא היה לדעת על המתרחש בבית וכל פרט קטן עניין אותו.

עם פרוץ המאורעות האחרונים יצא משך חודשים רבים עם הפל"ם שלנו – עד אותו יום בו נפל – על מנת להבטיח את הנקודה, את חיי העובדים בשדה. באותה המסירות, שבה היה עושה את עבודתי היום-יומית, באותה מסירות ממש מילא אחרי תפקידי ביטחון אלה, אף על פי שמבחינה גופנית קשה היה לו הדבר. בפעם האחרונה ראיתיו במחנה "חצור", ביום שלפני היציאה לקרב על בית דראס. מין עצבות בלתי רגילה אצלו היתה נסוכה עליו. מחשבותיו נתונות היו באותם לרגעים לבית, לאישה ולרך העתיד להיוולד, כי ידע לאן דרכו זו עלולה להוביל. ובכל זאת גבר כארי.

רצתה ההשגחה וגם לא זכה לראות בהגשמת חלק חשוב מחלומותיו, כאשר הוכרז על הקמת מדינת ישראל, כי יומיים לפני זה, ג' באייר, נפל חלל בשדה הקרב.

קורטי ז"ל, מאוד רבו קווי הדמיון בינו לבין ידיד נפשו צבי ז"ל. שניהם נתחנכו בסביבה אחת בימי ילדותם, שניהם היו בין יוזמי הגרעין הקיבוצי שלנו ודרכם נשארה משותפת לשניהם גם להבא ורק ימים מועטים הפרידו בין יום נפילתו של צבי ז"ל ובין יומו של קורט ז"ל. הגורל התאכזר עליו מאוד, בהילקח יחד אתו גם ילדתו רותי ז"ל. מקורי היה בהשקפותיו וכאשר יצר לו דעה מסוימת בעניין מן העניינים הרבים והסיק ממנה את מסקנתו, היה עומד עליה בכל תוקף ומגן עליה בעוז גם נגד רבים. נאמן היה לרעיונותיו ולמפעל שהתחיל בו. כאשר עברו עליו זמנים של משבר, התגבר מתוך הבנת עולם המציאות ומתוך שאיפתו לתקן אותם. מושרש עמוק ביהדותו ובאמונתו בבורא עולם ומהן נבע הביטחון העצמי שליווה אותו תמיד ועל כן לא נרתע משום סכנה. חודשים רבים נסע בדרך המסוכנת בין תל-אביב ויבנה, דרך בה שרקו יום יום כדורי המוות. וכאשר – משום מה – מכוניתו עדיין לא היתה משוריינת לא חשש גם לנסוע במכונית פתוחה על מנת להבטיח אוכל ואספקה ולספק את הדברים הנחוצים למשק. לא ידע לאות בעבודתו. עוד לפני שנים, בהיותו עגלון, השכים קום כל בוקר והיה מן האחרונים לשוב בערב הביתה. וכך עד יומו האחרון: נאמן לעצמו ולאחרים, ישר וגלוי לב בהליכותיו עם אנשים, וחייו היו דוגמא למאמר חז"ל: "איזהו עשיר – השמח בחלקו!".

קשה מאד האבדה של שני חברים נאמנים לקבוצה וקשה שבעתיים לחבריהם מן הנוער. בנפילתם של צבי וקורטי ז"ל, נתדלדלה מאוד שורתנו כי מיטב חברי הגרעין היו.

                                        אפרים שולב