הדסה הי"ד

בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו

אמר אחד מגדולי הדרשנים, שאסור לנו להתגודד על מת משום שבנים אנו לה'. בסמיכות הפסוקים מלמדת אותנו התורה, כי המוות של בני ה' הוא מעבר  מתחום אחד לתחום שני של החיים, והתחום השני הוא נעלה יותר, כי זה תחום האצילות. המוות הוא עליה לנשמה לעובדי ה' ולחושבי שמו, "ואם כן אשר ימות לו מת לא ידאג על מיתתו מצד עצמו, כי הלא הלך שם עם אביו שבשמים, כי בן הוא לה' היושב בשמים".

ונאמר שבמחיצתם של אלה, שנפלו על קידוש השם, אפילו צדיקים גמורים ואפילו בעלי תשובה אינם יכולים לעמוד. ולכן אבלנו הכבד על אלה שהלכו מאתנו בדמי ימיהם הוא מצד עצמנו, מפני שקשה לנו הפרידה מאלה שהיו אהובים עלינו. והשעה, בה אנו מצווים על הפסקת האבל, שעת נחמה היא לנו.

במותם לא נפרדו

זיכרון הנופלים חי בלבנו, ודמותם מלווה אותנו. אבל כדי שדמותם לא תטושטש יש צורך לצייר את מידותיהם. הספדנות היתה אמנות גדולה בישראל באמנות הציור אצל אומות-העולם.

מתפקידו של הספדן הוא לצייר את דמותו הרוחנית של הנפטר במילים ספורות ולהבליט את הקווים החשובים ביותר שבה. בשביל זה יש צורך בכישרון של אמן, ומפני שאין בי אותו כישרון חרד אני לגשת לתאר את דמותה הרוחנית של חברתנו היקרה הדסה הי"ד.

מכל מידותיה התרומיות נבליט שלוש...הפשטות, העדינות והענוותנות.

הפשטות. נפש פשוטה אהובה על הבריות, מפני שהיא מובנת. אותה הפשטות גרמה שהצליחה הדסה להיות חברה נאמנה ואהודה בקבוצה.

העדינות. פשטותה זאת נתקשטה בעדינותה היתירה, שהיא הראתה בכל יחסיה אל הבריות.

ועל שתי תכונות גדולות אלה נוספה מידתה הגדולה, הענוותנות.

גם אם נפסיק את האבל, שכח לא נשכח אותה, והאהדה לה לא תסוף מתוך הקבוצה. תהיה האהדה הגדולה הזאת נחמה לחברנו יוסף, ולבתיה הקטנה לכשהיא תגדל. תהיה זאת נחמה לכל המשפחה השכולה. ויהיה רצון שהם ינוחמו יחד עם כל המשפחות השכולות של עם ישראל, אשר בניהם ובנותיהם הערו למות נפשם על קדושת הארץ ועל קידוש השם.

ת.נ.צ.ב.ה.

מנחם בולה