מרים אשר - (לבית קלמוס) 
נולדה בשנת 1914, בעיר המבורג שבגרמניה.
עלתה ארצה בשנת 1933 עם בני משפחתה: אבא- רופא נוירולוג שברח מפני
הנאצים,אמא חולת שחפת ואחות גדולה ממנה בשלוש שנים.
הצטרפה לרודגס שם הכירה את בעלה לעתיד יצחק אשר. הייתה מטפלת תינוקות
אך כתחביב עסקה בציור, בעיקר על הווי הקבוץ בימים הראשונים אך גם ציירה מסיפורי
התנ"ך ומדרשים. וכן הרבה ציורים לפי שירי ילדים או שהיו מיועדים לילדים.
הכשרתה בתחום הציור הייתה קצרה: היא השתתפה בשנת 1949 בקורס לציירים של התנועה הקיבוצית
שארך 3 שבועות, בעין כרם בירושלים בהדרכת הצייר זריצקי. וכך היא מעידה על עצמה:
..."תמיד הייתה לי גישה לזה אבל אחת הסיבות שהתחלתי להתעסק בזה
היא שהייתי בידידות עם בן-אורי, צייר, אדריכל ומוסיקאי ידוע.הוא קצת השפיע
עלי להתעסק עם זה. העבודה שלי עם ילדים נתנה לי הרבה השראה וגם הרצון לתת למקום עבודתי
אוירה והווי נעים גרם לכך".
אחד התחביבים האהובים עליה היתה רקמה של דמויות מיניאטוריות על
גבי בגדי הילדים. כך עיטרה את בגדי ילדיה וכן נתנה מתנות לידידיה.
מרים עסקה בגזירות והדבקות של ניירות צבעוניים, מהם יצרה
תמונות צבעוניות כמו מגילת אסתר, ספורי שלמה המלך ע"פ חיים נחמן ביאליק ועוד.
כשילדיה היו קטנים והיה מחסור בספרי ילדים היא ציירה ספרונים
ע"פ שירים ואף יצרה בשיתוף עם יצחק בעלה ספר ילדים בשם כושי כושי לאכול, שאף
הולחן והושר בפי הפעוטים. לימים, העתיקה אותו מיכל שפירא על דיקט והספר הפך
לחלק מספריית הפעוטונים.
במשך השנים ציירה, בצבעי מים בעיקר, על הווי הקיבוץ לפי נושאים שונים: בת מצווה בקיבוץ, חתונה
בקבוץ, שומרי הלילה, חדר החולים, הכנות לפסח ועוד. המאפיין לכל עבודותיה הוא, הומור ושנינות , ותיעוד משעשע של התקופה על
עקרונותיה וההווי שלה.
מרים הכינה גם בובות כפפה, לתיאטרון בובות בעידודו של יצחק
שהפיק הצגות ילדים. ביחד הם יצרו דמויות מעיסת נייר,המאפיינות טיפוסים בהתאם
לתכנים של ההצגות..רוב הדמויות היו גרוטסקיות. הראשים היו נבנים בחימר ועל גבי
החימר מרחה שכבות של עיסת נייר, צבע ולכה. הידיים נתפרו מבד והזרועות היו גלילי
נייר עיתון. גם עיצובי השיער והבגדים שתפרה היו עשויים מחומרים ממוחזרים כמו
שרוכים, ליפה ושאריות בדים.
כשהגיעה לגיל ששים, והחליטה לסיים את עבודתה בבית התינוקות,עסקה
בקרמיקה ופתחה ענף לעבודות באמאייל. גם במדיום זה ציירה ע"פ אריחי נחושת
נושאים שונים וכן יצרה מזוזות ותכשיטים. מזוזות מעשי ידיה מצויות בכל בנייני
הציבור וכן שלטים בפתחי הדירות.היא עסקה בכך עד גיל תשעים. |
