הקפות שניות
כולנו היינו שותפים לחוויה המשמחת של ההקפות השניות; רקדנו, שרנו ושמחנו.
לעומת זאת: רק מעטים האנשים שיודעים מה קדם לכל זה.
הרעיון הועלה כשלושה שבועות לפני שמחת תורה והתחלנו לגלגל אותו בחוגים
שונים של הקיבוץ ע"מ לקבל התרשמות על מידת ההתלהבות שצפויה למאורע זה, בעיקר
חששנו מפני האדישות המסורתית שבה מקדמים אנשים כל מסיבה במשק.
סקר דעת הקהל הושלם לאחר יומיים והתוצאות היו מפתיעות – התלהבות כללית
ובעיקר הפתיעו חברי "השכבה הצעירה" שהביעו נכונות לעזור ללא הסתייגויות.
אח"כ התחלנו להניע את גלגלי הביורוקרטיה המקומית שחרקו במקצת. בהתחשב
בעובדה זו התחלנו בשילוב עם זה לבקר בקיבוצים השונים כדי "למכור" להם את
הרעיון מתוך ידיעה שגם הם קיבוצים ונתונים להגבלות בירוקרטיות דומות ולכן הקדמנו
את ההזמנה עד כמה שיכולנו.
כללית כל העסק אורגן בידי השכבה הצעירה של יבנה וגם במשקים השונים פנינו
לעמיתינו הצעירים.
במקביל לזה התחלנו לארגן את כל הפרטים הטכניים שהיו רבים מאד והצריכו הרבה
מחשבה, תכנון, ארגון ובעיקר נכונות מצד כל הנוגעים בדבר לעזור בכל מה שניתן – החל
מהכנת מלאי כיפות וכלה בהזמנת תזמורת. אגב, עם התזמורת לא הצלחנו כל-כך משום
שנזכרנו בזה מאוחר מאד, למעשה רק בשבוע האחרון ואז זה כבר היה כמעט מאוחר מדי –
ברור שכל התזמורות הטובות כבר היו תפוסות ויצא מה שיצא. לאחר שקיבלנו את אישור הועדה לענייני דת, שלחנו
הזמנות לקיבוצים: חצור, כפר-מנחם, חולדה, קב' שילר, נצר סירני, צרעה וכן לשכנינו
כפר דרום, ניר גלים וושינגטון.
לא נתעכב כאן על הפרטים הטכניים. נאמר רק שהיתה הרבה עבודה.
החשש העיקרי שלנו היה שלא יבואו הרבה אורחים ולשמחתנו נתבדינו, באו כ-
300-400 חברי קיבוצים. לגבי פעם ראשונה זה היה מספיק. הועלה רעיון להזמין גם
חיילים מהמחנות הסמוכים וכדאי לקחת זאת לתשומת ליבנו לגבי הפעמים הבאות.
לסיכום: מטרת ההקפות היתה קירוב לבבות. נראה שהצלחנו מאד בנושא זה, אם כי
לאו דווקא הלבבות של האורחים כמו את אלו שלנו. הוכח שלמרות שישנם משברים
ו"פער הדורות", וכו' ישנם רגעים שבהם אנו מצליחים להתקרב זה לזה ולהתעלות
מעל המריבות הקטנות שלנו ולהרגיש שאנו שותפים ליצירה אחת וחבל רק שכל כך מעטות הן
ההזדמנויות האלה.
עדה כוכבא / דני
הרץ |
