חנוכה במלקופניה
15.12.2006
מלקופניה היה כפר ציורי, בינות ליערות עבותים
לשדות מרעה מוריקים, למרגלות נהר "טיסה" (יובל ענק הנשפך לדנובה).
בכפר ציורי זה גרה בתחילת המאה משפחה יהודית בשם:
משפחת פיש.
המשפחה הצליחה לשמור על צביון דתי למרות היותה
מיעוט קטנטן בזמן שמסביבה האנטישמיות חגגה.
אתם לא תנחשו. מה שבחנוכה אכלו.... כל ערב היו
אוכלים... לא סופגניות וגם לא לביבות. היו אוכלים אווזים. זה נשמע כמו בדיחה או
הלצה. אך לא! אכלו אווזים. כי שם המשחק היה הישרדות, תוך מילוי כל המצוות ולכן
חשבו תמיד שני צעדים קדימה. כך בחנוכה חשבו כבר על פסח. כמו נמלים החושבות ועמלות
בחודשי הקיץ להכין להן מזון לחורף. כך משפחת פיש צברה שומן אווז (כשר לפסח) שהיה
משמש לבישול וטיגון מטעמי פסח.
ועל מנת שיהיה מספיק שומן לכל הפסח (כי ידוע
שניסים חלו רק בחנוכה) אכלו אווזים והרבה. וכך סיפור כד השמן שלא נגמר אמנם סופר
בחנוכה, אבל התרחש שם כל שנה בפסח.
היו נוהגים גם לשחק, וקצבו לעצמם זמן: כל עוד
הנרות דולקים. והכל באוויר משפחתית נהדרת.
לצאת מהבית אי אפשר היה בגלל השלגים ובגלל
השיכורים של הקריסטמס שהיו נוהגים לחגוג אותו באותה התקופה. השיכורים היו נוהגים
לחפש יהודים ולהתעלל בהם. וכך בנוסף לסביבון העץ, שיחקו בקופסת גפרורים. על ששת
צלעותיה נרשמו בעיפרון ספרות ובעזרת האגודל הקפיצו לגובה את הקופסא. המספר שנפל
כלפי מעלה נרשם לזכותו של המקפיץ. שווה לנסות – משחק ממכר. וכך, בין קולות של מים
מתנפצים בנהר, לבין געיית עז בחצר, חגגה משפחת פיש באווירה משפחתית את חג החנוכה.
חנה טסלר (פיש)
|
