חנוכה
י' בטבת 17/12/2010
דברי פתיחה לשנת השבעים
דני הרץ
מחלוקת ידועה בגמרא, מסכת שבת דף כ"א: לגבי סדר הדלקת הנרות.
תנו רבנן: מצוות חנוכה איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן
המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, בית הלל
אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
יש בגמרא שני הסברים לשורש המחלוקת ולא אכנס לזה, אבל הרב זוין בספרו:
"לאור ההלכה" מסביר, שיש מחלוקת רעיונית בין שני החכמים: המחלוקת היא
האם שמיים קדמו או ארץ קדמה. השמיים מסמלים את עולם המחשבה והכוונה והארץ את עולם
המעשה. בית הלל אומרים שהמעשה הוא העיקר ובין שמאי, המחשבה היא העיקר. כלומר כדי
לקיים את המצווה בהידור, לא מספיק המעשה, הכוונה היא לבער את הרע וגם את הרע
הנסתר, והדלקת הנרות מסמלת את ביעור הרע מן העולם.
קבוצת יבנה, הנכנסת היום בחנוכה תשע"א לשנתה השבעים, נולדה בשנת
תש"א ע"י אנשי מעשה. קבוצת יבנה נהגתה, קמה והתקיימה לאורך שנים
ע"י אנשי מעשה. ולא שחסרו בין מקימיה אנשי מחשבה, היו! וכולנו מכירים את
השמות, אלא שגם אותם אנשי הגות ומחשבה נתנו עדיפות למעשה. באידיאולוגיה של קבוצת
יבנה נחרתה ההגדרה שאין מחשבה ללא מעשה. או אם תרצו: תורה ועבודה.
במחשבה שנייה הייתי אומר, שקבוצת יבנה ובעקבותיה כל קבוצות הקבה"ד הן
תולדה של "סוף מעשה במחשבה תחילה". קומץ של בחורים בחווה נידחת בגרמניה
חלמו, חשבו והגשימו חלום של הקמת קיבוץ דתי בארץ ישראל. זו הייתה יצירה חדשה
שמעולם לא הייתה. לצורך זה היה צורך לגייס אנשים לרעיון. להחליט על כל דבר, החל
מקביעת עתים לתורה, דרך הקמת תשתית לחקלאות וכלה בפתרון בעיות של חליבה בשבת.
זה היה נר ראשון.
אחר כך היה נר שני, הקיבוץ במלחמת השחרור.
הנר השלישי כבר היה קיבוץ שצומח במדינת ישראל, מתפתח ומתבסס.
בנר הרביעי מגיע גרעין עציון, שמטביע את חותמו החזק על קבוצת יבנה.
נר חמישי – ראשוני הבנים חוזרים הביתה לאחר שחרורם מצה"ל.
נר שישי – יבנה הולכת ומתבססת כקיבוץ חזק חברתית וכלכלית. אבל מגיעה מלחמת
יום הכיפורים וחמישה בנים יקרים נופלים במערכה.
נר שביעי – נסגר מעגל הדורות. דור שלישי ורביעי חוזרים הביתה ומקימים
ביבנה את ביתם, יחד עם פרידה הדרגתית של קבוצת יבנה מדור המייסדים.
לכל אחד מאתנו יש בראש את היבנה שלו. יבנה זו שמרנות, יבנה זו עוצמה
כלכלית.... יבנה זה יבנה.
בשבילי יבנה של פעם ויבנה של היום זה היחד, זו האמונה שביחד אנחנו מתקנים
עולם, עולם של חסד, עולם של נתינה, של עזרה הדדית, תמיכה של חברים בחבר בשעתו הקשה
או בשעת שמחה וגם סתם בחיי היומיום. היחד הזה עמד במבחן הזמן לאורך 4 דורות. לאורך
שינויים אדירים שעובר העולם, המדינה והתנועה הקיבוצית. תמיד ידענו להישאר אנחנו
ולא להיגרר אחרי מה שאומרים, עושים/חושבים האחרים.
מה נאמר ומה נאחל ליבנה בת ה- 70? המשיכי להאיר פנימה והחוצה באור הולך
וגובר , ונשמור כולנו על היש ונוסיף כל אחד בדרכו, כדברי השיר "כל אחד הוא
אור קטן וכולנו אור איתן".
|
