27.05.1996
ירושלים שלי
ליל שבת – בלב הנחלאות, מניין אנגלוסקסי בנוסח קרליבך. שרים בעוצמה את כל
התפילה, מדי פעם יוצאים במחול, מעגל גברים צעירים ומאחורי המחיצה מעגל נשים.
שבת בבוקר – בחצר הפנימית של בתי-ראנד, מניין של חסידים המנעימים
בקולותיהם נעימות חסידיות עוברות מדור לדור מחצר הרב במזרח אירופה ועד ירושלים של
מטה.
מוצ"ש – בית כנסת מפואר בלב שכונת אוהל משה, הנושקת לשוק מחנה יהודה.
אזור המכונה לב-העיר. כתריסר בעלי-בתים ספרדים, כולם סמך-טתים (עם קבלות) וכולם
מאותה חמולה – ארמוזה, מורנו, נבון, מיוחס, פילוסוף... שילוב כזה ברדיוס של 100
מטר רבועים, אפשרי רק בירושלים עירי.
השנה הצטרפנו לעוד כ- 5000 איש שהשתתפו במרתון הסיורים שמארגן מכון יד בן
צבי לכבוד יום ירושלים. האלפים הרבים שנאספו מכל קצוות הארץ ועלו לרגל, לקחו חלק
בלמעלה מ- 90 מסלולים שהוצעו במסגרת המרתון, שנמשך מיום חמישי ועד יום ראשון
בצהרים. היסטוריה, ספרות, ארכיטקטורה, אמנות, פולקלור ועוד ועוד נושאים מנושאים
שונים, כולם בירושלים ועל ירושלים.
בחרנו לקחת חלק בכמה סיורים מודרכים. הראשון היה סיור לילי בעקבות רב-המכר
של עמוס עוז "על אהבה וחושך". עברנו ליד בית המרקחת של שכונת כרם-אברהם,
אותו בית מרקחת שכונתי שקנה לו פרסום עולמי ובעשרות שפות, והכל בזכות שיחות הטלפון
בין בית הוריו של הסופר לבית הדודים הרחוקים, שם מעבר להרי החושך – בתל אביב. אגב,
שמנו לב כי בירושלים חנויות מתחלפות חדשים לבקרים. אתמול חנות בגדים, היום מכשירי
כתיבה ומחר אולי מיני סדקית. אולם אין הדבר כך לגבי בתי מרקחת – אלה רק מחליפים
בעלים ושמות. כך בבית המרקחת של כרם-אברהם הקיים כבר כ- 70 שנה, כך בית המרקחת של שכונתנו – בית מרקחת רוחמה
ברח' דוד ילין, הפועל כבר 80 שנה, וכך בית המרקחת המפורסם ברח' יפו, בעיבורו של שוק
מחנה יהודה (ליד שעון השמש "זהרי-חמה") של מני ואפלטקה, הקיים כבר כ- 95
שנים.
ונחזור לאהבה וחושך. במהלך הסיור עצרנו ליד תחנות נוספות בחייו של הסופר.
ובכל מקום קראנו את הקטע הרלוונטי מתוך ספרו. למחרת, סיור ארכיטקטוני בעקבות
הבריטים ששלטו בעיר מכניסתו של גנרל אלנבי ועד עזיבתם בסיום תקופת המנדט.את רישומם
הותירו במספר מבנים מרשימים ביותר.
במתחם המפואר של י.מ.ק.א. (Y.M.C.A) סיירנו למעלה משעה, והתעכבנו על כל אלמנט אמנותי – והם רבים
רבים. אגב, למרות המוטיבים הנוצריים והמוסלמיים, כולם מעשה ידי אמנים מן השורה
הראשונה וידועי שם, בוגרי ביה"ס בצלאל. משם סרנו למלון המלך דוד היוקרתי,
שכולו מלאכת מחשבת. המשכנו במורד הדרך לעבר המבנה הגדול ביותר של ירושלים באותם
ימים, מלון פאלאס, העומד כיום בשיממונו ומחכה לשחזור, שיפוץ, ואולי מחזור. לא הרחק
משם בניין הדואר המרכזי, משרדי בנק אנגלו-פלשתינה (היום ב.ל.ל) בניין ג'נרלי, חברת
הביטוח האיטלקית שעל חומתה שומר אחד מאריות האבן המרשימים ביותר החיים בירושלים עד
עצם היום הזה.
בסיומו של הסיור (לאחר כ- 3 שעות) האזנו לקונצרט של מוסיקה עממית מן האיים
הבריטיים, בעיקר אירלנד וסקוטלנד – רק חמת חלילים היה חסר שם, כדי להחזיר אותי
לימי ילדותי.
הסיור השלישי, שנערך בשבת אחה"צ, עבר בשכונות שהוקמו בראשית המאה,
משני צדדיו של רח' יפו, העורק הראשי של הבירה. סיור זה כונה בשם "שפת
רחוב" ואכן הלכנו בין שלטי הקדש והקדשה, קופות גמ"ח התלויות בראש כל חוצות,
לוחות מודעות, עמודי פשקווילים, מרזבים ומרפסות, והעיקר, הרבה הרבה סמטאות....
ירושלים של פעם, היום, כאן ועכשיו.
רמי עפרוני |
