כ"ו באייר תשס"א, 19.05.2001
"יום
ירושלים" הראשון
סמוך לכ"ח באייר תשכ"ח, בהתקרב יום השנה הראשון לשחרור ירושלים,
התכנסה הרבנות הראשית כדי לדון על אופיו של החג. מסקנתה היתה שיש לחגוג את יום
ירושלים כיום הודיה, בו יש לומר בכל בתי הכנסת אחר תפילת שחרית את תפילת
"הלל" בברכה מלאה בשם ומלכות. מדוע נקטה הרבנות בעמדה שונה מאשר ביום
העצמאות? האם הדעות היו אחידות? על כך מתברר מעיון בסיכום הדיון שנערך ברבנות הראשית
לקראת יום ירושלים תשכ"ח.
הרב טנא אב"ד בת"א: אין לדעת מה ילד
יום, על כן רצוי לשנות או להוסיף תפילות. אין להרבות חגים בישראל, ועל כל פנים לא
כדאי לקבוע יום מיוחד לכבוד מדינת ישראל.
הרב בארי מנס ציונה והרב משה לוין מנתניה הציעו
להעביר את יום העצמאות לכ"ח אייר, כדי לאחד כל ישראל סביב לרעיון של ממלכתיות
ישראל וירושלים השלמה.
הרב ש"י זוין הסתמך על החלטות הרבנות מלפני
20 שנה, וטען כי אין לשנות מאומה מכל מה שנקבע על יום העצמאות. ז.א. אומרים הלל
בלי ברכה. הוא הציע לערוך סעודת מצווה וללמוד באותו יום מסכת מידות או הלכות בית
הבחירה לרמב"ם.
הרב פוגלמן מקרית מוצקין הציע ברוב התלהבות יום
של ביטול מלאכה ממלכתי וביטול מלימודים וטען כי יש בידי הרבנים לקבוע הלל בברכה.
הרב ש. גורן סבר שיש למצוא לכל חג את האופי
הייחודי שלו. לא הרי זה כהרי זה. על כן הוא הציע לקבוע יום כ"ח באייר כיום עליה
לירושלים בהמון חוגג. יום של תקיעת שופר. אך לא לבטל מלאכה כי חודשי ניסן-אייר-סיון
הם משופעים בחגים.
גם הרב אבו חצירא טען, כי אנו נמצאים בתוך תהליך של גאולה. הוא
הציע ליום כ"ח באייר קריאת התורה וגם הפטרה וכן תקיעת שופר, שיזכיר שופרו של
משיח.
הרב טכורש והרב ישראלי הדגישו כי יש בידי הרבנות
הראשית כל הסמכות לקבוע יום כ"ח באייר כיום טוב. וטענו כי אסור לרבנות להירתע
מלקבוע החלטותיה, כפי שנרתעה לפני 20 שנה בעקבות לחצים שונים. הם הציעו קביעת הלל
בברכה, ברכת שהחיינו ועל הניסים.
הרב אונטרמן קבע כסיכום בתום הדיונים:
קביעת יום כ"ח באייר כיום תפילה והודיה לשנה אחת בלבד.
הלל עם ברכה בתפילת שחרית.
סעודת מצוה, עליה המונית לירושלים.
לא יערכו שינויים בתפילה
בדבר ביטול מלאכה יש להחליט בשיתוף עם הממשלה.
הממשלה התנגדה ל"חג לאומי".
לאחר שהגיעה הרבנות למסקנותיה, פנתה לשר הדתות שיציע לממשלה לקבוע את היום
הזה כיום הודיה לאומי לדורות. שר הדתות, ד"ר זרח ורהפטיג, העלה את הדרישה
הזאת בשמו ובשם הרבנות הראשי בישיבת הממשלה, אולם רוב שרי הממשלה דחו אותה. כנימוק
צוין, כי תאריך זה הוא סמוך מדי ליום העצמאות, ואין מקום לחוג שני חגים לאומיים באותו
חודש עצמו. אך למעשה הושפעו השרים השוללים מטיעונו של שר החוץ, כי עריכת חגיגות
לאומיות בקנה מידה גדול לציון שחרור ירושלים והמקומות הקדושים, עלולה לעורר תגובות
בלתי רצויות בעולם. תגובת הממשלה להצעתם גרמה להתמרמרות ברבנות ובחוגים דתיים
שונים, ולמרות עמדת הממשלה החליטו הרבנות הראשית וחבר המועצות הדתיות לקיים תפילות
הודיה חגיגיות בבתי הכנסת.
נאמר כי הרב אונטרמן נימק את העדפת יום כ"ח באייר על פני יום העצמאות
בהסבר, כי יום העצמאות הוא יום חג חילוני מובהק, שנקבע ע"י הכנסת,
ואילו כ"ח באייר הוא יום הלל ושמחה דתי, שנקבע כתודה על גודל הנס שעשה
הקב"ה עמנו.
ובקיבוץ הדתי?
הקיבוץ הדתי החליטו לחכות לחוות הדעת של הרבנות, אבל בנוסף לכך הפיץ שאלון
בקרב 50 חברים בקיבוצים ומקורבים להקבה"ד. גם בקיבוצים היו דעות שונות. למשל
הופיעה טענה ששחרור ירושלים הוא חלק משרשרת אירועים ולא צריך לחגוג אותו בנפרד,
וכשם שאין חוגגים חנוכה בשני ימים:על חנוכת המקדש ועל שחרור ירושלים, כך אין
להפריד את יום העצמאות מיום ירושלים. דעה נוספת הסתייגה מהחג כי ראתה בו עוד ביטוי
לשיכרון החושים לאחר שחרור ירושלים, שנראה היה כי איבד פרופורציות. הביעו גם
הסתייגות מכך שהיוזמה לחג דתי ביום ירושלים באה דווקא ממי שהתנגד לכך בקשר ליום
העצמאות. אולם מרבית המשיבים על השאלון צידדו בחג בעל צביון דתי כשההבדלים בין
המשיבים היו בפרטים הקטנים.
בסופו של דבר קיבל הקיבוץ הדתי את עמדת הרבנות הראשית במלואה לגבי יום
ירושלים.
דינה ספראי |
