ירושלים
יה-בה-יה, אני כותב בריא ושלם, תודה לאל, ואני מקווה שהכל כבר אחרינו. אני
כותב לך במשרד מטה המשטרה של ירושלים העתיקה, ליד הקישלה. הפלוגה מחזיקה כרגע את
החומה שטיילנו תחתיה בפחד לפני שנה. הכל שלנו! כבשנו הבוקר עם הפלוגה את הר-הבית.
אחרי שכבר יומיים אני נרגש מעצם הרעיון ולא נתתי מנוח למטה שייתן את היעד הזה.
הכנתי מראש דגל ותליתי אותו מעל הכותל. בכותל התפללתי ומיד אחרי כן בא הרב גורן,
צלמים וכו' וכו'. נכנסתי למסגד עומר, יהודים, ובכלל לא מוסלמים, לא נכנסו בו מעולם
מאז הוקם כמסגד. הייתי הראשון שכיהודי ריבוני ובן-חורין נכנס לרחבת הר-הבית ורחבת
הכותל. היתה זו התרגשות בלתי רגילה. מיד כשהשתחררתי מההתרגשות שלחתי רכב שלל לקחת
את הרב צבי יהודה והרב הנזיר לכותל. עברו עליהם רגעים בלתי רגילים בבואם. הרב
הנזיר לא יצא מפתח ביתו בכלל נזירות והיום לראשונה מזה 25 שנה.
העיר נפלאה, קסומה ועתיקה ומלאה עתיקות וסמטאות. טיפסתי על מגדל דוד אבל
צלפו עלי אז אעלה שנית עוד מעט.
היו קרבות קשים מאוד ויש קורבנות במספר עצום. היה לנו עסק עם אויב שכפרט
הוא חייל מצוין ולא נכנע אלא אם נהרג. עברנו המון משימות, תכנונים, התרגשויות
ובסוף בא העסק עצמו.
לא אשכח את הזכות והייחוד שהיה לי היום בכותל.
יורם זמוש – 7.6.1967 |
