בוקר ברפת - מזוית אחרת

מבית, ערב שבועות תשנ"ו

בוקר ברפת – מזווית אחרת

אלדד גליק

שעת בוקר מוקדמת, עת חשכה,                        

ציוץ עצבני של ציפורי הסיק-סק

מלווה כל עובר-אורח

שנגלה מתחת לכנפיהן,

כמי שרוטנות על הימצאותם של זרים

הקרבים לממלכתם

 שוברים בציוציהם את אבחת הלילה.

 

רחש עמום על קצות האדמה,

מכרסמים המוצאים את מזונם

על הקרקע,

מבטים חדים לכל עבר,

רגע לפני חזרתם למחילותיהם.

 

עצים שעונים בתנודות לרוחות קלות,

הפוגעות בצמרותיהם,

כמו שיחת ידידים

מלווה בהתמזגות אין-סופית.

 

שקט ערטילאי שמדי פעם מופרע קלות.

עוד רגע של דממה לפני בואם של טרקטורים ומכונות

וקולם המנסר בחלל האוויר, כמו

קוראים תיגר על הדומם היפה הזה.

הפרות בדרך שיגרה, עונות בגופן

לקריאותיו הקצובות של הרפתן,

וכן נסלל לו שביל ארוך ובוהק של פרות

שנראה למרחוק.

עטינים רחוצים וגדושים בחלב,

וורידים משורגים בדפנותם.

 

נצנוצי אורות הישובים על ההרים,

מאירים אלינו

כמי שאנו חוסים בצילם.

 

עוד רגע קט והשמש תעלה ותפוז

בקרניה הקדמוניות לכל עבר,

תחדור באורה

לכל הסדקים והחריצים במחלוב

וכל יצורי עולם

יטעמו מפירותיה הזהובים

ולו בכדי להימלט מצינת הטל

ומאפלולית הלילה.

 

באופן סדור, כמו חיילים ממושמעים,

עומדות הפרות

ונותנות מפרין המתוק והלבן.

 

החליבה הסתיימה, השמש כבר

במרום,

הפרות ממהרות כולן

לעבר האוכל הטרי והחמצמץ

המוגש כדרך קבע, גועות לעבר החום

כמי שמברכות

על מעשה בראשית זה.

 

עכשיו קולות הלילה ומסתוריו

כבר מאחור

ונותר לנוח עד

החליבה הבאה.