30/11/2007

ה"מחסן"

 

פעם הכל היה פשוט כל כך. לחבר הגיע זוג מכנסיים, שתי חולצות, שמלה אחת לשנה, גרביים, חולצה לבנה לשבת, כמובן, וזהו. מי צריך ארון, מספיק ארגז תפוזים. מנקים יפה בפנים מדף או שניים, מניחים את הערימה המגוהצת בפנים ונגמר כאב הראש. היום, ארון ארבע דלתות קצת קטן, כי בפנים יש לנו מכל טוב, ועוד היד נטויה. והכל נקי ומגוהץ, איך? גמדים קטנים באו בלילה ועשו הכל. הפתרון נמצא במבנה העומד במרכז הקיבוץ וכשמו כן הוא "המחסן". אפשר לראות בו צומת עצבים של הקיבוץ. מכיוון שאין לו רווחים בדולרים, אנחנו עוברים על ידו במהירות ללא עניין מיוחד, והוא תמיד בנוף. בואו ניכנס פעם פנימה ונכיר את הגמדים הקטנים שדואגים שהארון שלנו יישאר מלא, נקי ומגוהץ.

אם להאמין לאילזה ראבד אז כש"אילזה גוטרמן" הגיעה לקיבוץ שלחו גם אותה לעבוד במחסן. קודם צריך לכבס, היתה אמבטיה גדולה מאבן ושם עמדו החברות ועל הלוח הידוע, כיבסו, באמבטיה טבלו את הבגדים, החבר שעמד בצד סחט את הבגדים והושיט לחברה מימינו לתלות על החבל. כולם ידעו שאסור לעבוד שם בימי חמישי, כי אז סרחון גרבי העבודה ליווה אותך לשבוע הבא, אבל התגברו. כשפתחו את ברז האמבטיה, שטו להן החזיות והתחתונים ישר לתעלה, ורק הזריזות הצילה כמה מהם חזרה לארגז הארון שלנו.

את המבנה הנוכחי חנכנו בסוף שנות ה- 50. הוא היה חדש חדיש ומחודש לזמן ההוא. הכובס היה שמואל טסלר ז"ל ובמחסן עבדו מיטב הנוער: טרודה כוכבא, שושנה מוזס, אילזה ברטוב, ועוד הרבה נשים טובות. המחסן היה מחולק למחסן כללי ומחסן ילדים, וששון, העגלון השכיר, היה מגיע עם הסוס והעגלה כדי להחזיר כביסה לבתי הילדים. המחסנאיות הזכורות לטוב, היו הרבה בחורות, נמנה רק כמה מהן: יעל גדסי, צביה בן אהרון, מיכל שפירא ז"ל ועוד רבות. כולנו זוכרים את תערוכות המכנסיים וחולצות השבת לפני החגים ולקראת פסח ואיזה פסטיבל מעצבן זה היה לפעמים, למרות שהמחסנאיות עשו הכל כדי שיהיה נוח ונגיש. ימי המדידות הארוכים לפני כל עונה, הבכי על הצבע, הגודל והדוגמא, חלפו עברו מהעולם. ברבות הימים תכפו השינויים וכל מחסנאית קידמה את המחסן כדי שיתאים לצרכי התקופה, עד שהגענו עד הלום.

כיום מנהלת את המחסן טל בגלייבטר. היום, מספרת לי טל, המחסן בנוי מכמה יחידות שעובדות עצמאית ומחוברות למרכז, והן: מכבסה, מחסן קומה א', תגמיר, מתפרה קומה ב' וכמובן החנות. בין התפקידים של טל, לדאוג שיהיו מספיק אנשים בכל יחידה ויחידה ולחבר ביניהן כדי שהכל יזרום, נשמע פשוט רק על הנייר.

נתחיל במכבסה, שבה מרדי הוא הכובס ועל ידו עובד מוטי, שכיר מאשדוד, והוא ממונה על היבשנים ושינוע הבגדים למחסן. היום מרדי כבר לא 'בן יחיד'. בשנה האחרונה הוכשרו עוד שני כובסים, דדי גליק ועידו עפרוני, שהצטרפו למייק נעמן ורחל שנקר שיודעים לכבס, ועכשיו מרדי יכול לנסוע לחופש בלי לסגור את המכבסה.

במחסן מקבלות אותו 'הבנות': טובה ויצמן שעברה למחסן כשבמכבסה היה כבר קשה, ומאז מקפלת במסירות ובמהירות את הבגדים, פרידל גור אריה – אחרונת הנפילים שעוד עבדה במחסן הילדים עם טרודה, והיום לא מוותרת ומלמדת אותנו איך מחזיקים מחסן. למהירות והיעילות שלה אין מתחרים. ידידה קריק מארגנת את העבודה היומיומית ומנווטת את העגלות כך שכל אחת תדע מה עושים. ידידה גם מקבלת את פניהן של הדסה בוכאסטר, רבקה גוטליב ומרגלית איטלי הבאות בהסעה מיוחדת מבית סביון כדי לעזור כמה שעות בקיפול. וכשאין בנות מהאולפן, ללא הבחורות הללו, צריך גיוס. לאה אפרתי היא אם הבית של המחסן. לאה הגיעה אחרי הרבה שנות עבודה בטיפול ילדים וקצת במפעל השעונים, התחילה לעבוד יחד עם אימא שלה, שרה דוננפלד הזכורה לטוב כמי ש"סגרה את המחסן" המון שנים ושחררה אותנו מסגירת המחסן. לאה אחראית שהמקום יהיה נקי ומסודר. היא דואגת לכל הניקוי וכל מה שקשור לבית, וגם על ארון הבגדים הלא מסומנים, שמתפקע מידי כמה חודשים, ואם חסר לך בגד לאה היא הכתובת. גם רוחי ברטוב הגיעה למחסן כתחנת ביניים, אחרי שנות עבודה מסורה עם קשישים בבית סביון ועם תלמידי אולפן, ונשארה. אם יש לך כלי מיטה מקופלים יפה בתא, כמעט בטוח שזו עבודה שלה. יש עוד נשים נחמדות וצנועות שעוסקות בסימון הבגדים, בקיפול וארגון וכמובן בחלוקה, שהיא קילומטרים של הליכה בין השורות ופה יש המון עזרה מבנות האולפן והבנות שלנו מהתיכון, שעובדות בסופי שבוע ובערבי חג.

אחרי המחסן נמצא התגמיר, שם מקבלת את הבגדים רותי דיטור, שעובדת בתגמיר עם 3 נשים שכירות. ברכה אשתו של בני החייט, לריסה ומלכה שעדיין עוזרת בזיתיה יום בשבוע אבל היא "של התגמיר". בתגמיר, שהיה חידוש אדיר בזמנו והכניסה אותו רבקה גוטליב, נמצאת המעגילה המגהצת את כלי המיטה וכל דברי הכותנה, כמו מפות למשל. כל חולצה ומכנס מקבלים גיהוץ אישי ביד אוהבת. שמלות, חלוקים, חצאיות ומכנסי שבת שמעבירה ברכה על ה"פרס" הידוע, וגם הטיפול במדי החיילים הנעשה בתורנות, מטופל בתגמיר.

בקומה העליונה שוכנת המתפרה, שבה חווהל'ה היא הכתובת והיא הגוזרת הראשית. אצלנו עדיין תופרים בגדי עבודה, חלוקים, בגדים לתושבי בית סביון, והמון תיקונים לכל החברים, מפרימת תפר ועד רוכסן. וכן יש לנו גם חייט שעליו תספר חווהל'ה בנפרד. במתפרה אפשר למצוא את חנה כהנא שתופרת לחברות עוד משנת 1941. חנה למדה את המקצוע עוד בחו"ל והיא מציינת שהיא מאד אוהבת את העבודה והקהל תמיד אסיר תודה על השירות. חנה רואה זכות גדולה בכך שהיא לא הולכת לעבודה אלא הולכת לעבוד, ואנחנו מאחלים לה ולנו שתעבוד עוד הרבה שנים.

שרה ברוכי גם כן למדה את המקצוע והיתה לה מורה מצוינת בבית. אחרי שנות הוראה רבות שרה מצאה במתפרה מקום טוב לביטוי הכישרון שלה בתפירה, ומי שרוצה עוד הולכת לחוג שלה ברקמה. את שלומית התופרת שמלות לילדות, מכירות כל האמהות שזוכרות את המבחר היפה שעמד לרשות הבנות, וכמה כיף היה ללכת למדוד שמלה אצל שלומית. היום, בעקבות התקציב האישי פחתו הביקושים, ושלומית פתחה את "שמלמלות". היא תופרת שמלות לפי הזמנה החוצה, וגם מדגישה כי תשמח לתפור לכל ילדה בבית שתרצה, שמלה חדשה. בנות נצלו את ההזמנה, כדאי.

כנראה בית התינוקות הוא מקור טוב לעובדות מחסן. תמרה גלס ניהלה את בית התינוקות ואחרי תקופה ארוכה עברה למתפרה. עד לפני 4 שנים היא תפרה את השמלות למתבגרות. כשעייפה מכך, עברה להיות יד ימינה של חווהל'ה במתפרה, והיום היא תופרת לפי הזמנה לחברים המבוגרים או לפי בקשות המתפרה. את בגדי העבודה הצורכים תיקונים ללא סוף, מתקנת חיה בן טובים, שגם היא בעלת וותק רב במחסן. קודם היא תפרה אותם ועכשיו מתקנת אותם בכישרון רב. למרות שהמתפרה קטנה יחסית, היא עדיין תופרת הרבה לחברים ומוזילה את הקניה, ולמקבלי תקציב זה לא פחות חשוב. מרכז המחסן היא כמובן חנות "שני", המנהלת ע"י שושי וטל.

שושי אלטמן הגיעה ל"שני", אחרי שניהלה את בית התינוקות הרבה שנים, והרבה בחורות כמוני חבות לה המון תודות, על שחסכה מאתנו כאבי לב מיותרים בזמן הברית וליוותה אותנו בגידול הקטנטנים. כיום עוסקת שושי בחנות בעיקר בצד הכלכלי, בתמחור, חשבונות וכל מה שקשור לניהול השוטף. יחד עם טל הן מזמינות את הספקים השונים, ומאוד חשוב הן מזמינות עבורנו כל מה שנרצה. הן מתמצאות בדרום ת"א בחנויות הקטנות ובכל הדגמים, ותמיד אפשר לבוא ולבקש אצלן. השמים הם הגבול, אך בזכותן אנחנו לא מסתובבות הרבה זמן בקניות. יש בחנות מבחר רב של סגנונות, ובמיוחד לנוער. יש מתנות לחתונות ושאר שמחות וכל אחד מוצא לפי טעמו, ואם אין, מזמינים. אין ספק שהחנות משרתת את כל הקהל ויש בה היום מגוון רחב של מוצרים כמו בגדים, כלי מיטה, מגבות, מפות, תכשיטים ואביזרי נוי נוספים. והמחיר, כמובן ללא רווח, עושה את ההבדל. זה נוח נעים ונגיש.

אין ספק שהמחסן, או בשמו החדש יחסית "ענף הבגד", הוא ענף שירות חשוב ומרכזי, הוא משלב בין צעירים למבוגרים ומספק הרבה מכל צרכינו. המכבסה, המתפרה, התגמיר והמחסן עצמו, הן יחידות המשתלבות כולן למערך אחד שמספק שירות לכולם.

בהזדמנות זו מבקשות העובדות שנשים לב ולא רק נזרוק כביסה אלא נאסוף אותה יותר מפעם בשבוע, כי התאים מפוצצים, ואז מגיע שלב השקיות הכחולות בקצה המסדרון, הבגדים מתקמטים וחבל על העבודה. את הבגדים כדאי לסמן בעזרת מכונת הסימון המיוחדת ולא ע"י עט סימון. זה דוהה אחרי כמה כביסות ומקשה על הקריאה והחלוקה. כך נמצע חדירת בגדים זרים לתא שלנו.

עם קצת יותר תשומת לב ושמירה על רכושנו, ימשיך המחסן לשרת אותנו עוד הרבה זמן, ולעובדות שלוחה ברכתנו: תודה גדולה מכולם.

 

עובדת ענף הבגד

רחל שנקר

 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|ניהול אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות