מהודו למחסן הבגדים של יבנה

30/11/2007

מהודו למחסן של יבנה

בני נולד בהודו בעיר אליבג, עיר שהיא מרכז תיירות קרוב לבומביי. בני וברכה אשתו שייכים לעדת "בני ישראל", וליד אליבג יש אתר זיכרון, המספר את האגדה על הגעתם של ראשוני בני עדת ישראל לחופי הודו, כנראה פליטים מצאצאי עשרת השבטים, שברחו באוניה בזמן חורבן ממלכת ישראל ונסחפו לחופי הודו. האוניה נטרפה וחלק מהאנשים טבעו, הציוד שכלל ספר תורה שקע במצולות. הניצולים השתקמו במקום. באליבג יש קהילה יהודית, שפת הדיבור במקום – מאראטי, ובבית-ספר בני למד הינדי ואנגלית.

אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר הלך בני ללמוד תפירה, קורס קצר באליבג ושנה בבומביי. בתום הלימודים התחתן עם בחירת לבו ברכה. ברכה באה מהכפר "גרופלה", שם היו למשפחתה מטעי מנגו, שדה אבטיחים ובצל, היתה רפת והיה לול. הם העסיקו הרבה פועלים. המשפחה היתה המשפחה היהודית היחידה בכפר, ולכן היו הולכים להיפגש באליבג עם יהודים ולבלות בעיר, וכך בני וברכה נפגשו.

בני פתח חנות לתפירה סלונית והעסיק ארבעה פועלים, ברכה טיפלה בבית ולפעמים עזרה בחנות.

בשנת 1996 עלו ארצה, היו קצת ברמלה ועברו לאשדוד. בני עבד בנמל בבדיקת סחורות. יום אחד המעסיק שלו הודיע שמחפשים חייט בקבוצת יבנה, וכך הגיע אלינו בשנת 1997. ברכה מאד רצתה לעבוד בשדה או ברפת, עבודה שהיא מכירה, אבל בסוף הגיעה לתגמיר ב- 2004. ברכה ובני אומרים שהאנשים בקיבוץ טובים והם שמחים לעבוד פה.

יש להם שני בנים, הלל הבן הבכור, שעובד בהתקנת מזגנים ונח שמשרת בצבא.

באשדוד יש להם חיי קהילה פעילים ויחסי שכנות טובים. אנו מאחלים להם כל טוב.

חוה לנג