20/6/2008
הסלון לעיצוב
השיער
עפרה עובדת ב"עיצוב שיער", שם יותר הולם לספרית, משנת 1990.
המערכת שלחה אותי לסקר את הענף הרגיש הזה שכולם נצרכים לשירותיו מעת לעת.
עוד בבית שאלתי את עפרה אם נוכל להיפגש. היא שמחה להיפגש אותי ואפילו קרן
אור פניה. סיכמנו על יום שישי בצהריים. רק יותר מאוחר הבנתי שהשעה הזאת היתה בחירה
לא מוצלחת. הגעתי לפאתי המספרה ואז ראיתי שעלי לצלוח את המעבר הבטוח, "מעבר
יוסף הספר".
יותר משאני שומר אמונים ליוסף, יוסף שומר אמונים לי. אני כבר התרגלתי
להסתפר אצלו ואני עושה זאת באהבה. הוא מצידו מקפיד לשמור איתי על קשר, כשאני בא
לתומי לאזור המספרה, יוסף נדרך.
כשאני מחליף מספר מילים עם עפרה, חושיו נעשים חדים ומחודדים. כיוון שהשפה
אינה נהירה, והיה ומתעורר חשד קל שבקלים שאני עלול לגלוש לתוך מספרת הנשים,
שערותיו סומרות. ואם יוסף גם רואה שעפרה מחזיקה מספריים ביד, לא רק ששערותיו
סומרות, גם עיניו בורקות והברט שלראשו רוטט כאילו חובר לרשת החשמל. לזכותו של יוסף
נאמר שמקצועית יש לו יתרון יחסי על כל השאר, מה ששם אותו מבחינתי במקום הראשון
בליגה. עוד ברוסיה התמקצע יוסף גם באוזניים, גבות ונחיריים ואת זה לא מוצאים, כך
אני חושב, במספרה הסמוכה.
התרכזתי והמתנתי בסבלנות במבואה. ברגע שנכנס ליוסף לקוח חדש, נשכבתי על
הרצפה וזחלתי עד למספרת הנשים. יוסף לא חש ואני הגעתי לחוף מבטחים. לאחר המאמץ הזה
הרשיתי לעצמי להתיישב בעמדת החפיפה. ראשי הוטה לאחור, נח בשולי הכיור ואצבעותיה
הענוגות של עפרה מוללו את שערותיי עם שמפו ריחני מעורב במים חמים ורכים. עצמתי עיניים
וגרגרתי בהנאה.
לאחר כל זאת ביקשתי מעפרה כמה מילים על עיצוב השיער בקבוצת יבנה וכך היא
סיפרה לי: "הרגישות לתספורת אצל החברים היא גבוהה מאד, גם אצל נשים וגם אצל
גברים. אנחנו מעסיקים כאן כמה בעלי מקצוע: לגברים יוסף ולנשים שני ספרים: שאול
ואליעזר ושתי ספריות: גאולה וכמובן אני, שמלבד כל הסידורים הטכניים שהם רבים,
רשימות, תיאומים, מגבות, חומרים וכלי עבודה וכמובן ניקיון, גם משתדלת לספר לפחות
יומיים בשבוע וכן לאפר ולעצב שיער בשמחות ואירועים.
לכל ספר יש לקוחות שברובם קבועים. המעבר מספר לספר הוא בדרך כלל בשוליים.
מי שמבקש להסתפר בחוץ מזוכה במשרד. רוב הגברים מסתפרים אצל יוסף, אך ניתנת להם גם
האפשרות להסתפר אצל שאול רגע לפני שמגיעות לשם עלמות החן.
בשנה האחרונה ניכנס ספר חדש בשם אליעזר. כניסתו של אליעזר הפיחה רוח חדשה
בענף. אליעזר עובד פעם בשבוע, משעות אחר הצהריים ועד הלקוחה האחרונה, גם אם זה אחר
חצות.
הפתיחה של המספרה בשעות הערב הביאה לכך שבחורות שעובדות בחוץ, או בחורות
שלא רצו להסתפר בשעות העבודה, מצאו להן נישה שעד עכשיו לא היתה מספיק זמינה, ומה
שחשוב – לשביעות רצונן המלאה.
השנה תכננו לשפץ את המספרה. חלק מהמערכות קורסות, אך משיקולים טכניים השיפוץ נדחה בשנה. אני מקווה שבשנה הבאה השיפוץ
יתבצע והמספרה תשנה את פניה.
בכניסה למספרה יש ארון, "הארון של שמחה". מדי פעם הארון מתמלא
שמחה וטובין מה"מיני" כאות הערכה על עבודה מסורה ומאומצת. התופעה לדעתנו
אינה ראויה ואינה במקומה.
סיימנו את השיחה באווירה נינוחה כשהפן מייבש ומבדר את שערותיי. הבטחנו זה
לזו שנשוב וניפגש.
השיחה העניינית העמוקה והמרתקת שהיתה לי עם עפרה נגעה לליבי. לא בכל יום
יוצא לי לשוחח ככה עם חברה קרובה.
עזבתי את המספרה, הלכתי בזהירות, כמהלך על ביצים. יצאתי למבואה, ושם על
הספסל של הדואר, ישב יוסף, צד בעינו אחר לקוחות פוטנציאלים. התייצבתי לימינו.
"תספורת?" שאל, ואני ככלבו הנאמן של הספר השבתי בחיוב. לא לוקח
סיכונים.
התיישבתי על הכסא והמתנתי לדו שיח הקבוע שמתפתח בינינו.
"ווס הרצך?" שאל יוסף.
אני עניתי: ,שלפצך".
הוא שאל: ,מה שלום אבא?"
אני עניתי שבסדר ושאלתי: "מה שלום דינה?"
הוא אמר: אי אי אי אי".
יותר לא שאלתי והוא לא ענה. רק שקשוק המספריים נשמע בחלל החדר.
לאחר שסיים ופשט מעלי את הסינר שאל אותי יוסף על הגבות ואני סירבתי
בנימוס.
איחלתי לו ברכה והצלחה, חתמתי ויצאתי.
שמשון גוטליב
|
