קבוצת יבנה, י"ד ניסן תש"ו, 15.4.1946
על "נעול"
חדר הקריאה
אודה ולא אבוש: התאכזבתי. אחרי צפייה כה ממושכת ולאחר שראיתי אתה רהיטים
הנוצרים בקפדנות רבה – כניסתי לחדר הקריאה בשעת הביקור הנחילה לי אכזבה מרה. לא
מפני שמשהו לא מצא חן בעיני, להיפך, הרהיטים הם בתכלית היופי והנוחיות. כל
הסידורים מעידים כמאה עדים על ההתמסרות שהושקעה כאן. לא, לא יופי חסר, אלא היופי
בלבד, אשה יפה וחסרת טעם,,, כגוף בלא נשמה. חדר הקריאה הוא המקום הציבורי הראשון
במחננו. בו נוכל להתייחד ולהתאחד. נגשנו לשלב חדש בחיינו: בנינו לנו בית. והפעם לא
בית בשביל פרט זה או אחר, אלא בית חברתי, ועם שנגמר הבית באו לשאול את השאלה"
איך "לנצל" אותו? וזה למה? נתנו לילד שם לא מתאים: חדר קריאה. חדר קריאה
שמרוכזים בו ספרים רבים ובו יכול העובד הרוחני ללמוד ולהתעמק בשקט. זה לא היה נחוץ
לנו וגם התנאים אינם מתאימים למטרה זאת. וכך נוצר בך הרושם בכניסתך לחדר הקריאה
כאילו אתה נכנס... למוזיאון או לחדר ההמתנה של הרופא. איזו רצינות, איזו כבדות.
אינך מעיז אפילו לנשום בקול רם והדיבור מקל וחומר. תקנון חמור מזהיר אותך למלא את
כל שמוטל עליך כשנותנים לך רשות להיכנס לביתך. וגם התמונה האחת רק כמעט יכולה
להרפות את המתיחות השוררת (אגב, האם אפשר למצוא תמונה בעלת תוכן ייחודי?) – אני
מציע אחד השמות האלו: חדר עיון, מועדון, בית מדרש. והכוונה היא לנצל את הבית ניצול
מקסימלי. שיחה שלא בקולי קולות אינה מפריעה בהחלט את הקריאה. שני חברים נועדים
לשיחה – שם. מקום הרצאה בערבי חול – שם. גם הקונצרטים בלילות שלישי יכולים להשמיע
אותם שם ולא בפרוזדור בחדר אוכל. כך יכול לשמש החדר לסעודת מצוות ולישיבות המוסדות
בשעות שאין הקוראים מצויים שם. וכך אני מתאר לי שחדר הקריאה – למעט ????? – ישמש
מרכז של חיינו הציבוריים.
ועוד כמה מילים בפרטים. מה המבחר המשונה של ספרי העיון? מדוע נכנסו פר'
קלוזנר, קובץ של רש"י, שנתון העיתונאים – כבודה במקומם מונח – במסגרת זו,
וספרי המופת שלנו, הוצאה יפה של תנ"ך עם מפרשים, ש"ס ורמב"ם אינם
נמצאים שם? טענת "המצמצמים" שהריהוט אינו מתאים למטרות שהצבתי אינה
יכולה לעמוד מפני הביקורת. לא בנינו "גטה שטובה" להראות אותו למבקרים.
במידה מסוימת אפשר לשמור על הריהוט בעזרת שעווניות או כדומה. אם בכל זאת יקרה מה
שיכול לקרות, הרי זאת מיתה מחמת מלאכה כי לכך נוצרו. כדי למנוע פיזור אפר וקטעי סיגריות
על הרצפה יש להעמיד מאפרות. כדאי להעמיד שולחן שישמש למטרות קבועות: לכתיבה, שחמט.
ועדת החדר צריכה בתחילת השבוע לקבוע תכנית מפורטת של הפעולות המתקיימות ולהודיע
עליהן מראש.
כל זאת ישמש רק יסוד להצעות נוספות להפוך את חדר הקריאה למקום מרכזי של
חיינו הציבוריים.
צוריאל |
