שבועון המשק, יבנה, ערב פסח תש"ז, י"ד ניסן, 4.4.1947
בפרוס חג החירות, אנו זוכרים את אחינו בכל תפוצות הגולה, בפרט חברינו במחנות שטרם זכו להגיע לחופי הארץ. בשנה זו יותר מבכל השנים הקודמות אנו קרובים להם ברוח ובנפש. חברינו השליחים שחזרו וחברינו שהשתתפו
בהגשת העזרה למעפילים ובאו במגע אתם בקפריסין, הביאו את דבר הגולה הדוויה אלינו
ואת בשורת הגאולה לשם. לא מילה ריקה היא, אם נכריז בליל הסדר: "השנה – עבדים,
בשנה הבאה – בני חורין".
פרשת קפריסין תישאר דף חשוב בתולדות קבוצתנו.
יחד עם כל חברי משקי הדרום נעשתה פעולה חשובה לאין ערוך. חשיבותה אינה כל כך גדולה
בתוצאות הממשיות שהושגו, אלא בהשפעתה הנפשית מבחוץ ומבפנים.
היעדרם של מספר גדול של חברים, ברובם בעלי עמדה חשובה במשק, היה כמובן
מורגש. ובכל זאת לא סבל המשק, כי במאמץ משותף הצלחנו לקיים את העבודה בכל השטחים
כסדרה. היינו גאים על שחברים היו שותפים במעשה היישובי הגדול. בנשימה עצורה עקבנו –
כל בני המקום, אחר כל ידיעה שיכולנו להשיג על גורלם. וכאשר התבשרנו אחרי שבועיים
שהאוניה שהחזירה אותם ארצה הגיעה לחוף, ציפינו לבואם בחרדה. ואולם עוד בלילה
הגיעו. הילדים היו הראשונים שראו אורות של אוטו שנטה לכביש לדרך הקבוצה. ובן-רגע
ידע כל המחנה שהחברים יבואו. הילדים קפצו ממיטותיהם, התלבשו ורצו לקראת האוטובוס
וכל בני המקום נהרו אחריהם לקבל את פני החוזרים. כשהאוטובוס נכנס למחנה, פרץ
הציבור בשירה ובריקוד נלהב. החברים ירדו בבגדים קרועים מכוסי אבק, רעבים ועייפים
מתלאות הדרך, ונכנסו למעגל הרוקדים. היה זה אחד הרגעים המעטים בחיי הפרט והציבור
שבו מורגשת היתה התלהבות של אמת. רגע זה יישאר חרות בזיכרונו של כל הציבור, ויאציל
על חג החירות ועל הסדר שנחוג בשנה זו בקהל גדול של חברים, ילדים ואורחים.
חדר האוכל קטן מהכיל את כל הציבור. לכן הוחלט לקיים 3 סדרים: בחדר האוכל,
במועדון ובחדר הקריאה. חדר האוכל הצנוע לבש הדר, הקירות מקושטים בתמונות ובסמלים
מענייני החג – יציאת מצריים, יציאת הגולה והקציר. ערב החג אנו שולחים את ברכותינו
לחברינו השליחים בגולה בכלל ובקפריסין בפרט.
|
