מבית, כ"ח שבט 16.2.2007
בית ארבע –
תתעורר!
כמעין דו-שיח של חורשים בצל עץ האיקליפטוס, כך אני רואה את תגובתו של
יהודה מרוז על מה שכתבתי בערב ט"ו בשבט, על עץ האיקליפטוס הגדול שאצלי הוא
"מלך השכונה" וכיום צל של עצמו. יהודה שהפליג בתיאוריו לימים רחוקים,
כינה אותו "מלך העצים של היישוב", מה שמראה שהפער בינינו לא משמעותי.
תוך כדי קריאת תגובתו של יהודה, עלה לי רעיון למיזם ופתרון לאחת הבעיות
הגדולות שעומדת היום כל סדר יומה של החברה:
מה יהיה עם בית ארבע?
חברים ששיתפתי אותם בסוד הרעיון, אמרו שזה נחמד, קצת הזוי, תלך על זה,
משהו בין חזון למציאות.
יצאתי מעודד!
באשמורת בוקר ראשונה, התעוררתי כארי וקמתי קצת יותר לאט. החניתי את
הטוסטוס בצידו הדרומי של בית הכנסת וכמו המכובד זצ"ל, שיהודה הפליג בשבחו
וסגולותיו, הבטתי ימינה, הבטתי שמאלה
וראיתי משמאל את בית ארבע העזוב ומימין, באור דמדומים, את עץ האיקליפטוס.
גם לבית ארבע וגם לאיקליפטוס, מגיעים ימים יפים יותר.
חשבתי לנכון לחבר את השורשים, שורשי היישוב ושורשי העץ, שניהם מסמלי
היישוב, וזו התוכנית:
בית ארבע יהיה בית האירוח של הקבוצה, כמו שהוא, משק כנפי ההיסטוריה תהיה
כטחב בקירותיו.
מיטות הסוכנות, פתיליה, כוסות אלומינים, תנור נפט וסיר לילה מאלומיניום
למקרה קיצוני וכו' (ריהוט הבית בתרומתו הנדיבה של ישיב, אוצר המוזיאון התת-קרקעי
של תולדות היישוב).
יהיה זה בית האירוח לאורחים המכובדים, קרוב לבית הכנסת, קרוב לחדר האוכל
וקרוב לרחוק. ומעת לעת כשיצטרכו, יתאפקו נא 50 צעדים ויפנו לעץ האיקליפטוס ויטיבו
עמו.
עברו ימים רבים מאז אותם ימים שיהודה סיפר עליהם. ויש מקום לקצת עידון.
אזי ניטיב ונבנה בסמוך לגזע ארבע דפנות משתלבות בנוף, לצנעת הפרט. וכך ירוו שורשי
העץ ב"מי רגליים" טהורים (מי קולחין בלע"ז), ושוב ירום הודו של
"מלך השכונה".
תהיה זאת שעתו היפה של האזור במשק, שהוא אבן היסוד ואבן הפינה של היישוב.
תאאא"ט
שמשון גוטליב |
