מדיוני ועדת הבנין

יבנה, עש"ק פרשת וישב, כסלו תש"ג, 5.12.1943

מתוך הדיונים של ועדת הבניין

הננו עומדים בסיום הפרק הראשון של תכנית הבנייה שלנו ומן הראוי להתעכב פעם לזמן קצר בשאלות השונות מסביב לפרשת הבנייה.

ע"י הבניינים שהקימונו אפשר כבר להכיר את צורת המחנה כפי שתיאר לנו אותה האדריכל ל. ובשעה שוועדת הבניין היתה צריכה לקבוע את מקומות של כל בניין ובניין שנגשנו להקימו היה עליה לבחון שלוש בחינות:

1. עד כמה שאפשר להבליט ע"י הבניינים המעטים שאנחנו בונים כעת, את הצורה הסופית של המחנה;
2. על אף השאיפה הנ"ל לא לגרום לדצנטרליזציה מיותרת ;
3. לשמור על כללי השמירה והביטחון.

נביא לקמן כמה דוגמאות:

מקום בתי הדירה: נקבע בעיקר על סמך הנקודות 1. ו- 3.. אם ניגש עוד השנה לשתילת שדרת הזיתים המסובבת את הפארק ואת אזור הילדים תבלוט צורת הפרזל של בתי הדירה וע"י זה הגוף העיקרי של המחנה, אבל זה מביא אתו דצנטרליזציה של בתי הדירה לגבי הבניינים הציבוריים כגון חדר אוכל, מקלחת, מחסן וכו'. למרות החשיבות שיש לנקודה ממבט האסתטי לא היינו בוחרים בקו זה, לולא טעמי הביטחון והשמירה שקלו נגד ההתחשבות בכלל 2.

בית התינוקות: בתי הילדים מסודרים בצורת משולש, בשורה הראשונה בית אחד, בשנייה שני בתים ובשלישית שלושה.                             בית התינוקות העומד עכשו

                                                                 2 בתי הפעוטים

                                                                      3 בתי גן וגנון

מטעמי ריכוז היה חשוב לבנות את שני הבתים בשורה אחת, אבל הבית של הסוכנות בנינו בשורה השלישית – כעת הוא משמש אפילו לדיור ילדי בית הספר – כאחד הבתים של הגן והגנון, והבית של נשי מזרחי מיועד לתינוקות לא רק לפי כוונת המקימים אלא גם לפי הסידורים הפנימיים שהוכנסו בו. מאידך עמדה השאלה עד כמה שתוכנית הסוכנות מתאימה לבית הפעוטים. מתוך זה יצא ששני הבתים מרוחקים אחד מן השני באופן יחסי מרחק רב.

הליפטים: כל זמן שעדיין התברר, אם נעביר גם צריפים והיו כאן רק מעט חברים, ריכזנו את הליפטים בשכונה אחת, כדי שלא להקשות על החברים ועל השמירה על ידי פיזור יתר. כעת – בגמר הבניינים והעברת הצריפים נוצרה צפיפות איומה באזור הליפטים. ע"כ החליטה ועדת הבניין לחלק את הליפטים על יד הגדר הדרומית המערבית והצפונית של המחנה (אזור השיכון)  של נקודתנו. חוץ משני ליפטים שיעמדו בהמשך הקו מקלחת-מחסן ושלושה של ארבעת הליפטים העומדים כעת קרוב לגדר בין הבית הראשון והצריף השחור. על ידי ההעברות האלו נמנע בעד צפיפות בחלק זה של המחנה – גם בהתחשב עם העובדה שהמקום בין המחסן והמכבסה יהיה מיועד כולו לתליית לבנים. במקרה שנעביר עוד צריף נוסף מפ"ת ברור שנצטרך להעביר גם את שני הליפטים בהמשך הקו מקלחת-מחסן.

בהזדמנות זאת כדאי לנגוע בעוד שאלה. לא פעם שמענו טענות מפי החברים מאיזה סיבה שקבענו את החוטים לתליית הלבנים כל כך קרוב למכבסה ועל ידי כל לצד ה"רחוב" כפי שאומרים אצלנו. הזווית הישרה: תחנת הגפירים, מחסן, בית הכבוד, מאפייה נקרא חצר השירותים. שמה מתרכזים כל הבניינים שהם קשורים בשירות לחברים. הבניין שבו נמצא כעת תחנת הגפירים לא ישמש לעתיד למטרה הזאת אלא לאחד של מפעלי השירות כסנדלריה או כדומה. המקום בין המחסן והמכבסה מיועד לתליית לבנים וע"י כך אפשר לקצר הרבה את הדרך לעובדים בענף זה. בכוונתנו לסדר את החוטים על גלגלים ואז נשיג את הסידור הרציונלי ביותר: מוציאים את הלבנים מהמכבסה על יד העמודים של החוטים ומורידים אותם על ידי העמודים הדרומיים לצד המחסן. העובד עומד במקומו ותולה את כל הכביסה בלי לעבור את כל החוטים. מולו עומד עובד שני ומוריד את הכביסה כשהיא מתקרבת עליו (הסידור הזה חוסך הרבה כוח וזמן). מאידך עלינו לזכור שהשדרה הרחבה המקשרת את שני השערים מתחלקת לשני חלקים: מן השער הצפוני עד המטבח העכשווי – בכניסה לקיבוץ; ומשם עד השער הדרומי – ביציאה לשדות. מתוך כך מתברר שה"רחוב" על יד המכבסה שייך כבר למשק.

יש לנו גם להתחשב עם העובדה שמפעלי השירותים משתייכים לפי אופיים גם לחלק המשקי של המחנה ויחד עם זה יש צורך בגישה נוחה מאזור הדירה.

המשך יבוא.

י"ז מנחם אב תש"ב, 31.7.1942

יומן השבוע

ועדת הבנייה: היום גמרו יציקת 4 העמודים למגדל המים בגובה של 10 מטר. הטייחים הפסיקו את הטיח בבית הילדים, מפני שלא השתוו עם הקבלן על מחיר העבודה.

תנור המאפיה ייגמר בשבוע הבא. בחדר המאפייה לא התקדמנו בגלל חוסר חומרים במקום. עדיין אנו שוקלים מאיזה חומר לבנות את המאפיה, או מאבני קורקר או מלבני סיליקט. כפי הנראה נבחור באותו החומר, שיש להשיגו יותר קל.