מכתבים מהבריגדה

מכתב מהחזית מאת זאב

ב"ה

21.4.1945

חברים יקרים,

ראשית עלי לבקש סליחה על שתיקתי הממושכת, אך יותר נכון להסביר את סיבתה. אין פירושה שבתנאים הנוכחים התרחקתי מכם במחשבה וברגש. להיפך, ברגעים קשים – כל היקר לך משקלו גדל והולך. אבל תבינו, אם הדרך – רפת, ושולחנך – אבוס, אם יומך – לילה ולילתך – יום, אם גרונך יבש ורגליך רטובות, נוטה הלב לדחות את כתיבת המכתבים. רק אל תחשבו שבגלל זה נופלת רוחנו. הרי לשם זה צוידנו ולקראת זה אומנו, ובמקרה הרע מצב רוחנו עוד הרבה יותר טוב מאשר היה ביום בוץ ביבנה.

מה אספר לכם? פסח עבר בכשרות יחסית. מצות היו בשפע וגם יין הוטס אלינו בעוד מועד מארץ ישראל. רק סידור ליל הסדר היה במקצת פגום. לרובנו היה "ליל שימורים". אני הרקתי במקום "ארבע כוסות" כארבע מאות; זאת אומרת הוצאתי אותם מעמדתי שנתמלאה מים מגשם עז שניתך עלינו לפנות ערב. ובכן היתה לנו גם שמחת בית השואבה, ומי שלא ראה....בסוף פרשנו קש בחפירה, זכר לאותו הקש אשר אבותינו במצרים.... למחרת ערכנו סדר מסורתי, כביכול. הקראתי כמה קטעים מן ההגדה (החברה היתה מעורבת) והיתה להם משמעות משנה (שפוך חמתך על הגויים).

רואה אני הרבה דברים שקשה לי לדבר עליהם. לכן אסתפק בכמה רשמים צדדיים. בשעת סכנה שמעתי בחורים להתפלל אשר מהרגלם להתלוצץ על קיום מצוות. היה הדבר מוזר מאד בעיני עד שנזכרתי בקטע מן ה"מכתבים מהמדבר" למוסינזון, בו הוא מספר על אוסטרלי שראה אותו מתאמץ קשה לשווא להרים ארגז כבד. בסוף הוציא מכיסו גיר וצייר בו מגן דוד והמשיך בעמלו. התברר, שהיה יהודי. מבחינה זאת יש להעריך גם את ה"התעוררות הדתית" שתיארתי כאן.

האיכרים האיטלקים שאיתם בנו באים במגע אנשים תמימים וטובי לב הם. יש לי הזדמנות להיכנס לבתיהם לפני ולפנים. מפליאה תפיסת חייהם הדתית, במיוחד מול התנהגות רוב בחורינו.

רוצה אני לעמוד עוד על עניין שנגוע לקשרינו עם הישוב. בהגבה בדיבור על השתתפותנו בקרב יש מן הבלתי-טבעי והעשוי. אמנם מצבנו אינו נורמלי. דבר אשר בשביל אומות העולם הוא מובן מאליו או אפילו מצער אצלנו הוא הישג שעליו יש להילחם. זה מביא לידי תופעות פרדוקסליות, אם גם חברתיות. אבל בו ברגע שהשגנו את המבוקש מצבנו במצב כל בני האדם. הגזמות שאתמול עוד היו מצחיקות נהיות למרגיזות ומחוסרות טעם. מתכוון אני לנושא "מות גיבורים" שדורש טקט וצניעות כמו האהבה ממש. ובזה חוטאים הרבה החל מנאומים ומאמר עתון עד למכתבי ילדים. דוגמה קלסית שבה נתקלתי היא אגרתו של ילד לרגל חג החירות, שסיים: חג שמח, חייל יקר ותמות מות גיבורים....

בדאגה רבה שמעתי על עודף הגשמים שממנו גם אנו נפגענו ואשר יוסיף עוד על הקשיים הכספיים הצפויים לנו השנה. שי הפסח הנאה הגיע בימים אלו לידינו. רוב תודות. בסיפוק שמענו שהחג עבר עליכם בנעימים.

תשאו ברכותיי לחג הביכורים שבעזרת השם עוד לפניו נשיג את הניצחון המלא או יותר נכון תכלה החיה הטורפת בגסיסתה.

דרישת שלום לבבית לכולכם                                  דרישת שלום

יוסף ורזילק                                                        חברכם הנאמן

נ.ב. שלום כל חברינו טוב.

מכתב מאת הח' יוסף בלומנרייך 2.3 :

זוכרים אתם עוד את המילים בהן נפרדתי מכם בפעם האחרונה לפני צאתי לאיטליה, ובכן הגיע הרגע הנכסף הזה שחכינו לו זה שנים רבות והשאיפה החשובה ביותר לחיילי ישראל התגשמה. יודעים אתם מה פירושו של דבר זה בשבילי, ולכן גם מצב רוחי מצוין. בזמן האחרון שוב ראינו חלק גדול של ארץ זו עד  שהגענו הנה. מאז הרבה יותר קריר, אבל על זה התגברנו מהר. יש לנו עכשיו עבודה רבה מאד, ובאופן מיוחד במקצוע שלי תהיה עבודה אחראית ומעניינת.

כידוע לכם אינני מרבה בכתיבה, אלא מעדיף אני את המעשה. בכל זאת מבקש אני מכם הפעם לא לגמול לי כראוי לי אלא לכתוב לי עד כמה שאפשר יותר על כל המתרחש אצלכם כי זה נותן לי דווקא עכשיו הרבה. מקווה אני שתוכלו לשמוע בימים הקרובים יותר עלינו.

ובכן אני חוזר עוד פעם לבקשתי האחרונה תכתבו עכשיו הרבה כי זה יהיה הסיפוק היחידי שתוכלו לתת לי. השתדלו לכתוב הלאה באופן קבוע. קבלי ברכות ודרישת שלום מן הלב מאת חברכם.

יוסף

מכתב משמעון 10.3

....אחרי נסיעה די ארוכה הגענו היום למקום המיועד לנו – חברי הבריגדה במחנה

הגיוס שצוותא של חברי הקיבוץ היה צעד חשוב וזקוקים אנו כאן בהחלט לעידוד הדדי בעיקר בשטח הדתי.

כל אלה דברים כלליים ומוקדם עדיין לספר בפרוטרוט. אני מקווה לקבל תשובתכם בקרוב ולשמוע על כל פרט שהתרחש בקבוצה. שלום רב לכולכם.

שמעון