24/9/2005
עולם הרכב
כשאני נוסע ברכב שלנו, רכב "שיש עליו", רכב שמייצג את בית קבוצת
יבנה, ואת החברות המכובדות "יבנה מוצרי מזון", ו"שעוני עדי – קבוצת
יבנה", אני משתדל לעשות זאת ביראה ובמלוא הכבוד. הכבוד מבחינתי הוא קודם כל
איך הרכב נראה מבחוץ ואיך הנהג נראה מבפנים.
לפני מספר ימים קבלתי מסידור הרכב רכב ייצוגי של אחד הענפים. מעטפת הרכב
היתה מכוסה בכזו שכבת אבק, שניתן היה לחשוב שהרכב חזר מנסיעת שטח בערבות הנגב. כל
מגע קל ברכב השאיר טביעת אצבעות ניכרת לכל עין.
כמי שחן המקום יקר לו ושיש בו גאווה, לא נותר לי אלא לפנות לפינת השטיפה.
תוך דקות ספרות, בעזרת רצון טוב, מים, סבון ומברשת, ופני הרכב שונו לבלי הכר. היה
זה שוב רכב צחור, שחן המקום עליו. למחרת הבחנתי שחלק ניכר מהרכבים נמצאים במצב
דומה, ואפשר גם אחרת.
פינת השטיפה וההשקפה
פינה ידידותית. יש בה כל הדרוש בכדי לנקות את הרכב. מבחינתי, רכב זה חלק
מהרחוב שלנו, חלק מאיך שאנחנו נראים גם בעיני אחרים, חלק מהבית שלנו, חלק מהגאווה
שלנו. זה מחייב את כולנו, מסדרן הרכב ועד אחרון הנהגים והנהגות, מצעיר עד מבוגר.
לקחתי על עצמי, ועל עצמי בלבד, שכל פעם שאני
מסיים נסיעה אני יוצא מהרכב עם יותר אשפה ממה שאני יצרתי, אם בכלל.
הדודה והמזגן
השבוע, באחד הימים, באה הדודה לביקור. היה זה יום חם. הדודה שלי נמצאת
בפרטים הקטנים. נסעתי לקחת אותה מהרכבת ברכב לא צח ולא נקי, אך הפעם, בנוסף, גם
המזגן לא עבד. מישהו נסע לפני, זה רשום. סדרן הרכב לא קיבל דיווח על התקלה. גילית
אחריות לנוסעים שיבואו אחרי, ודיווחתי לסדרן הרכב, שלא שמע על כך לפני כן. אפשר
גם אחרת. הצמדתי פתק למפתח שבו התרעתי בפני הנהג הבא על התקלה, בבחינת לפני
נהג לא תיתן מכשול – ודאי וודאי לא בחודש הרחמים והסליחות.
חנייה
למי לא יצא לצאת עם השלט למסע ארוך ומייגע לחיפוש הרכב?
בהסדר החנייה נקבע ושולט – ועדיין משולט – שרכב קטן חונה בחניון המערבי
ורכבים גדולים בחניון המזרחי.
השילוט עדיין קיים אך ההתייחסות אליו קטנה ביותר. חלוקה זו הקלה באיתור
מהיר יותר של הרכב.
אך הסידור לא זוכה להתייחסות, וכך למעט רכבים גדולים מאוד, כל צי הרכב
חונה לא לפי הגודל, אלא לפי נוחיות שגורמת לחוסר נוחיות. ואפשר גם אחרת.
תאאא"ט
שמשון
|
