ואספר על סוכה אחת
שעושה אותה איש אחד
שבקיבוצו יושב ואת הארץ אוהב:
בידיים, בעיניים ובלב.
ופרושה האהבה בסוכה שעושה,
עושה אותה כל השנה כולה.
וכיצד עושים וחושבים שנה?
הקמתה הלוא מתחילה רק
במוצאי יום הכיפורים?
וכך עמל, עושה וחושב האיש
שליבו, עיניו וידיו לסוכתו כל השנה.
הוא האיש בדרכים נמצא
מדריך הוא לצמחי הבושם ותבלינים
באזור הדרום, הנגב והסביבה.
מכוניתו את הארץ גומאה
ומשעינו הטובה מבחינה בצמח מיוחד
שולף אותו ממקום חיותו
ואל מחסנו ואל גינתו.
וריחו ובשמו עד חודש תשרי.
ובראש חודש תשרי מתחילה המלאכה
מלאכת מעשה הסוכה.
ממיין את הצמחים למשפחותיהם
ועל פתקים כותב כל שם למינו
ואת ייחוס הצמח במשפחתו,
ומשהכל כבר בעיניו, מתחיל בהקמתה:
קני במבוק תומכים אותה
ובקני סוף מסוכך אותה,
ומתחיל מעשה התפאורה:
מלמעלה משתפלים ויורדים "שבעת המינים"
שנשתבחה בהם ארץ ישראל בתורה:
"ארך חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון",
על הדפנות בסדר שאותו תיכן
צמחי הארץ למיניהם:
משתרגים צמחי הבושם במזרח
ועל כל אחד מהם שמו וייחוסו.
צמחי המאכל בצפון ובדרום.
סובבים אותם קלחי התירס וצבעיו:
מהצהוב החיוור ועד לשחור הגאה,
ובמערבה של הסוכה - ??
חופפים עליו הדלועים למיניהם
וכל צמחי התבלינים למיניהם.
וכשבאים אל תוכה של הסוכה
בעיניים – ארץ ישראל השלמה.
עשה אותה האיש
שכל-כך הרבה אהבת הארץ בתוכו.
עשה אותה האיש שרוח בצלאל בן-אורי מפעמו.
